תובנות עמוקות מתמונת חיים מזדמנת
בערב חג ראשון של סוכות, זכיתי לערב מיוחד שכבר הרבה הרבה זמן לא היה לי. ערב אחד שבפשטותו העניק לי מילים כה חשובות שהיו חסרות לי.
אני מודה שאני מתקשה כבר כמעט שלוש שנים להסביר לאנשים זרים ומרימי גבה מזדמנים – מה ההבדל בין "אושר" לבין "תודעת אושר". לפני שבוע זכיתי להיות נוכחת בערב מיוחד במינו שאפשר לי סוף סוף לעשות סדר בכל מה שאני יודעת ולהפוך את הידע למילים. הפעם, אני מקווה – מדויקות יותר ומסבירות באופן חד וברור את מה שהיה לי כל כך קשה להסביר שנים.
ומי אם לא אתם, קוראיי היקרים, הראשונים להם אני כותבת מילים אלו. "תובנות עמוקות מתמונת חיים מזדמנת".
אושר בהגדרתו המחקרית הוא אוסף של רגעי שיא בחיים. רגעים של שמחה, של התלהבות, של הנאה ושל משמעות. היופי הוא שתמיד יהיו לנו כאלה בחיים – למי יותר ולמי פחות. והחלק הפחות ששמח בבשורה הוא שרגעים אלה מגיעים פתאום ולרוב הם אינם בשליטתנו. דוגמאות לכאלה רגעים – מסיבת החתונה שלנו, רגע יציאתם לאוויר העולם של ילדינו, תחרות בה זכינו, אהבה גדולה שנכנסה לנו לחיים, העלאה מפתיעה במשכורת, הזדמנות נדירה שנפלה בחלקינו, טיולים בארץ ובעולם וכיוצ"ב. רגעים בהם גל גדול ומפעים עוטף אותנו.
בהגדרתם אלו רגעי שיא, שנמצאים עכשיו ולא יחזרו. בדיוק כמו בטבע – כל גל גדול ועצום, סופו להישטף במדרון התלול שנוצר, להפוך לגל קטן יותר, ועוד יותר עד שמימיו ילטפו את החוף ואז יעלם הגל העצום כלא היה.
כאמור, אני זכיתי לחוות שוב וללא הכנות מוקדמות עוד שפיץ של אושר בחיי.
השעה הייתה שמונה בערב. בעולמי הקטן נפתח חלון של הזדמנות – שני גורי הלוחמים היו בבית וכך גם הגור הקטן. כבר יותר משלוש שנים שלא יוצא לנו להיות כולם ביחד, ערב אחד שלם, נטול חברים, נטול בני זוג, נטול תכניות, כמו פעם בעידן שבו תכניותיי היו תכניותיהם, בטרם פצחו בחיים עצמאיים.
לא חשבתי פעמיים, קפצתי על ההזדמנות בטרם תחמוק לי מבין האצבעות, והזמנתי לנו מקום על פינת הבר במקום שאני אוהבת, ברעננה.
הודעתי לכולם שיש להם חמש דקות להתארגן ולהיכנס לאוטו. לשמחתי, בניגוד לימים עברו בהם כל אחד רצה תמיד משהו אחר. רעיון הבר תפס את כולם עם חיוך גדול. עשר דקות לאחר ההודעה הנחרצת שלי מצאנו את עצמנו ישובים על הבר. הזמנו נשנושי ערב, שתי כוסות בירה ענקיות לחיילים, יין קברנה עבורי, וקולה לקטן שלא טמן את ידו בצלחת וטעם בהנאה מהכוסות של הגדולים. כי אם חוגגים אז חוגגים!
משהו בלתי מתוכנן התרחש לי אל מול העיניים – משהו ענק נפתח בינינו. חמש שעות של שיח מצחיק ועמוק, מרגש וחושפני על שנים ארוכות של חיים ביחד. כל אחד שיתף בתורו בחוויות הילדות, בתעלולים שמעולם לא ידעתי על קיומם, בפחדים עמוקים ונסתרים שבלב, בשברונות, כישלונות כמו גם בניצחונות קטנים, אהבות והישגים מרגשים. השיח שנותר היה פתוח וכן על היחסים שבינם לביני, ועל הקשר שנוצר בינם לאורך השנים.
נחשול של אהבה אדיר עטף אותנו, צונאמי של רגשות – אימא אחת, שני גברברים צעירים ונער מתבגר, שחולקים סיפור חיים. ואני כמובן התחלתי להזיל "דמעות של אושר".
בשכבי במיטה בדמדומי הלילה בדקות שלפני המעבר לעולם אחר, הבנתי!
ככה נראה אושר, ככה הוא מרגיש!
בזמן הזה ממש המשפט "יש לי הכל, אני לא צריכה יותר כלום" מתיישב בדיוק במקום הנכון והמדויק שלו. נזכרתי אחרי לא מעט זמן כמה עילאית היא התחושה הזאת. רגעים, שעות ולפעמים ימים בהם אנו גולשים על נחשול של התרוממות. זה קורה לפעמים, אבל רק לפעמים. זה מגיח ומפתיע, כמו הים.
אבל כמה רגעים כאלה יש בחיים? גם כשמדובר בהמון… כמה זה המון? וכמה מבאס לחשוב שנוכל לחיות באושר רק באמצעות דילוגים שבין נחשול אחד כזה ולזה שיגיע אחריו?
תודעת אושר נראית אחרת! תודעת אושר היא סטטית וקבועה. דבר אינו יכול להזיז אותה. היא נעה כמו ים צלול עם דגל כחול-לבן. לא שטוח, לא בריכה, ים חי ונושם – קצת למעלה, קצת למטה, ושוב. תודעת אושר היא גלים עדינים איתם אנו עולים ויורדים, מחויכים, שלווים ורגועים, נהנים כמו ילדים. אין אקסטרים, אין בחילות, האדרנלין מופרש במידה משמחת ומעניק הרגשה טובה ובטוחה כזו שמאפשרת לנו להמשיך הלאה בבטחה מבלי לסטות מהקרוז שלנו.
תודעת אושר איננה מפתיעה אותנו, היא גם לא תלויה בשום דבר חיצוני שיבוא או יקרה. תודעת אושר היא בשליטתנו בלבד! אנחנו מחליטים. אנחנו קובעים. אנחנו מנהלים בעזרתה את מופעם של גלי החיים… שלנו!
בניגוד לים המפתיע ובניגוד לצבעי הדגלים המתחלפים בהתאם לזרמים ולעוצמות הטבע. תודעת אושר איננה מושפעת מחילופי העונות. היא ים רגוע ומזמין כל השנה. ובים רגוע כל אחד מאתנו יכול להשיט את היאכטה שלו בטוחה מכל סכנה וליהנות ממשב הרוח המלטפת ומהשמש המחייכת מעל.
מאושרת בנחשול האושר הרגעי שחוויתי שאפשר לי לשוב ולהיזכר כמה שקטה, נעימה ומלטפת היא – תודעת האושר היומיומית!
אני מודה שאני מתקשה כבר כמעט שלוש שנים להסביר לאנשים זרים ומרימי גבה מזדמנים – מה ההבדל בין "אושר" לבין "תודעת אושר". לפני שבוע זכיתי להיות נוכחת בערב מיוחד במינו שאפשר לי סוף סוף לעשות סדר בכל מה שאני יודעת ולהפוך את הידע למילים. הפעם, אני מקווה – מדויקות יותר ומסבירות באופן חד וברור את מה שהיה לי כל כך קשה להסביר שנים.
ומי אם לא אתם, קוראיי היקרים, הראשונים להם אני כותבת מילים אלו. "תובנות עמוקות מתמונת חיים מזדמנת".
אושר בהגדרתו המחקרית הוא אוסף של רגעי שיא בחיים. רגעים של שמחה, של התלהבות, של הנאה ושל משמעות. היופי הוא שתמיד יהיו לנו כאלה בחיים – למי יותר ולמי פחות. והחלק הפחות ששמח בבשורה הוא שרגעים אלה מגיעים פתאום ולרוב הם אינם בשליטתנו. דוגמאות לכאלה רגעים – מסיבת החתונה שלנו, רגע יציאתם לאוויר העולם של ילדינו, תחרות בה זכינו, אהבה גדולה שנכנסה לנו לחיים, העלאה מפתיעה במשכורת, הזדמנות נדירה שנפלה בחלקינו, טיולים בארץ ובעולם וכיוצ"ב. רגעים בהם גל גדול ומפעים עוטף אותנו.
בהגדרתם אלו רגעי שיא, שנמצאים עכשיו ולא יחזרו. בדיוק כמו בטבע – כל גל גדול ועצום, סופו להישטף במדרון התלול שנוצר, להפוך לגל קטן יותר, ועוד יותר עד שמימיו ילטפו את החוף ואז יעלם הגל העצום כלא היה.
כאמור, אני זכיתי לחוות שוב וללא הכנות מוקדמות עוד שפיץ של אושר בחיי.
השעה הייתה שמונה בערב. בעולמי הקטן נפתח חלון של הזדמנות – שני גורי הלוחמים היו בבית וכך גם הגור הקטן. כבר יותר משלוש שנים שלא יוצא לנו להיות כולם ביחד, ערב אחד שלם, נטול חברים, נטול בני זוג, נטול תכניות, כמו פעם בעידן שבו תכניותיי היו תכניותיהם, בטרם פצחו בחיים עצמאיים.
לא חשבתי פעמיים, קפצתי על ההזדמנות בטרם תחמוק לי מבין האצבעות, והזמנתי לנו מקום על פינת הבר במקום שאני אוהבת, ברעננה.
הודעתי לכולם שיש להם חמש דקות להתארגן ולהיכנס לאוטו. לשמחתי, בניגוד לימים עברו בהם כל אחד רצה תמיד משהו אחר. רעיון הבר תפס את כולם עם חיוך גדול. עשר דקות לאחר ההודעה הנחרצת שלי מצאנו את עצמנו ישובים על הבר. הזמנו נשנושי ערב, שתי כוסות בירה ענקיות לחיילים, יין קברנה עבורי, וקולה לקטן שלא טמן את ידו בצלחת וטעם בהנאה מהכוסות של הגדולים. כי אם חוגגים אז חוגגים!
משהו בלתי מתוכנן התרחש לי אל מול העיניים – משהו ענק נפתח בינינו. חמש שעות של שיח מצחיק ועמוק, מרגש וחושפני על שנים ארוכות של חיים ביחד. כל אחד שיתף בתורו בחוויות הילדות, בתעלולים שמעולם לא ידעתי על קיומם, בפחדים עמוקים ונסתרים שבלב, בשברונות, כישלונות כמו גם בניצחונות קטנים, אהבות והישגים מרגשים. השיח שנותר היה פתוח וכן על היחסים שבינם לביני, ועל הקשר שנוצר בינם לאורך השנים.
נחשול של אהבה אדיר עטף אותנו, צונאמי של רגשות – אימא אחת, שני גברברים צעירים ונער מתבגר, שחולקים סיפור חיים. ואני כמובן התחלתי להזיל "דמעות של אושר".
בשכבי במיטה בדמדומי הלילה בדקות שלפני המעבר לעולם אחר, הבנתי!
ככה נראה אושר, ככה הוא מרגיש!
בזמן הזה ממש המשפט "יש לי הכל, אני לא צריכה יותר כלום" מתיישב בדיוק במקום הנכון והמדויק שלו. נזכרתי אחרי לא מעט זמן כמה עילאית היא התחושה הזאת. רגעים, שעות ולפעמים ימים בהם אנו גולשים על נחשול של התרוממות. זה קורה לפעמים, אבל רק לפעמים. זה מגיח ומפתיע, כמו הים.
אבל כמה רגעים כאלה יש בחיים? גם כשמדובר בהמון… כמה זה המון? וכמה מבאס לחשוב שנוכל לחיות באושר רק באמצעות דילוגים שבין נחשול אחד כזה ולזה שיגיע אחריו?
תודעת אושר נראית אחרת! תודעת אושר היא סטטית וקבועה. דבר אינו יכול להזיז אותה. היא נעה כמו ים צלול עם דגל כחול-לבן. לא שטוח, לא בריכה, ים חי ונושם – קצת למעלה, קצת למטה, ושוב. תודעת אושר היא גלים עדינים איתם אנו עולים ויורדים, מחויכים, שלווים ורגועים, נהנים כמו ילדים. אין אקסטרים, אין בחילות, האדרנלין מופרש במידה משמחת ומעניק הרגשה טובה ובטוחה כזו שמאפשרת לנו להמשיך הלאה בבטחה מבלי לסטות מהקרוז שלנו.
תודעת אושר איננה מפתיעה אותנו, היא גם לא תלויה בשום דבר חיצוני שיבוא או יקרה. תודעת אושר היא בשליטתנו בלבד! אנחנו מחליטים. אנחנו קובעים. אנחנו מנהלים בעזרתה את מופעם של גלי החיים… שלנו!
בניגוד לים המפתיע ובניגוד לצבעי הדגלים המתחלפים בהתאם לזרמים ולעוצמות הטבע. תודעת אושר איננה מושפעת מחילופי העונות. היא ים רגוע ומזמין כל השנה. ובים רגוע כל אחד מאתנו יכול להשיט את היאכטה שלו בטוחה מכל סכנה וליהנות ממשב הרוח המלטפת ומהשמש המחייכת מעל.
מאושרת בנחשול האושר הרגעי שחוויתי שאפשר לי לשוב ולהיזכר כמה שקטה, נעימה ומלטפת היא – תודעת האושר היומיומית!
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
