שאלת המנטוס... והחיים

ההתמודדות הזו גומרת אותי 
ייתכן שגם... אתכם?

בזהירות ממוקדת אני שולפת סוכריה
אחת כזו מושלמת, מעוגלת, שטוחה
בטעם מנטה, תות או פירות
בצבע לבן, ורוד, כתום, ירוק
מכניסה לפה בעדינות
ואז מתחילה... ה-התמודדות!

האם ללכת על פורמט הלעיסה המידית
זה של מינימום זמן, מקסימום הנאה רגעית
לנגוס בשיניים, לפצוע בגרגרנות את נוקשות המעטה 
לחוות מעבר דביק וענוג אל הרך, דרך הקשה 
להרגיש את הטעמים מתפוצצים 
ממלאים את הפה במסיבת חושים
לדחוף סוכריה אחר סוכריה
עד לחיסול החפיסה כולה.

או,
להתמקד בפורמט מציצה זהירה
המספק עונג ארוך אבל נטול חגיגה
ליהנות מטעם מתפתח לאט בזהירות 
להתמיד בנעימות, להתאזר בסבלנות
לוותר על הפיצוץ של הביס הראשון
להתמקד בהשטחה אטית בין החך ללשון 
לשמור את החבילה ותכולתה האהובה
לשעות רבות, אולי ימים, של התלקקות מדודה.

ופתאום, 
תוך כדי התייסרות מתוקה ומוכרת 😊
כשבידי מונח המנטוס, ממתין להחלטה גואלת
עולה בי מחשבה מפתיעה, מאתגרת, לא פשוטה
על תפיסת חיי הכוללת, שאינה קשורה כלל בסוכריה.

מי אני יותר?
זאת שדבקה לרוב, בהנאה חזקה ורגעית
נטולת התאפקות, ללא מחשבה עתידית...
או שמא אני יותר תבונית, סבלנית, אסופה
זו שבוחרת ליהנות מהחיים, 
לאט-לאט, טיפין-טיפין, בהדרגה?

את התשובה כנראה אשאיר לעצמי, לעת עתה
לפחות עד שאסיים את כל החבילה.


מיומנה של "ציפור כחולה" שמתמודדת עם הדחפים... של עצמה
מאמרים אחרונים