בלוג הציפור

"חמוד שלי… אם רק היית יודע מה עובר לי בראש…" אמרתי לו בהתרסה ערב אחד השבוע.
"יודע בדיוק מה עובר לך בראש – תתאדה לי מהעיניים, אתה לא יושב לי טוב בזווית, או בקיצור תיחנק, ותעשה את מהר בבקשה ואל תשאיר סימנים." ענה לי הממזר בחיוך תוך שימוש בשפת גוף מדויקת.
"לא יכולת לנסח את זה טוב יותר" עניתי מרוצה.
ומכאן נפתח ביננו שיח מרתק על מה אנחנו אומרים החוצה ומה באמת עובר לנו בראש.
שיחה על עיקומים עצמיים והסתרות, על מחירים ובריחות.

למה אנחנו לא אומרים את האמת?
כשאמת היא הדבר היחיד אתו אנחנו באמת יכולים להתמודד.
כל שקר ו/או הסתרה הם פיקציה מסוכנת ומעוותת שבמוקדם או במאוחר תסבך לנו את החיים.
למה אנחנו מעקמים את עצמנו ולא שומרים על אותנטיות?
איזה מחירים אנחנו משלמים בדרך? ועד מתי?

לעתים ההסתרה משרתת אותנו, ואת המחיר שבגילוי איננו מעוניינים לשלם. אך פעמים רבות הקושי שבהסתרה גדול מהאומץ שבגילוי.
איך עובד המנגנון הזה אצלנו ומדוע אנחנו ממשיכים לשקר ולהסתיר כשניסיון החיים מלמד שיום התשלום יגיע ושהמחירים לא יהיו קלים?

במשוואת הגילוי וההסתרה אנו מתמודדים בשני מישורים:
מישור חוץ – מה יגידו האחרים, איך ניתפס, מה יהיה המחיר שניאלץ לשלם?
מישור פנים – כשהלילה יורד, הראש מונח על הכרית ואנו עוצמים עיניים, עם איזה אדם אנחנו הולכים לישון?
באיזה מישור קשה לכם יותר להתמודד?

בשעה שבתוך תוכנו אנו יודעים את האמת, מנגנון משוכלל שיש לכולנו מתחיל לפעול במלוא כוחו – 'הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו' – שמעקמים את המציאות או בונים מציאות אלטרנטיבית, במטרה להצדיק את הבלתי מוצדק ולאשר את הלא מוסרי… אחרת אין מצב שנצליח לחיות עם עצמנו.

אשתף אתכם בשלוש רמות של הסתרה שאתם מכירים באופן אישי:
ההחלקות – כל יום, כל היום, בדיאלוג מזדמן עם הסביבה. מנגנון אוטומטי אליו הורגלנו מגיל צעיר כשהבנו איך העסק החברתי עובד, ומאז אנחנו על המגרש, משכללים מיומנויות ומתרגלים החלפת מסכות. למשל: "איזה יופי שקפצתם לביקור…"
השקרים הלבנים – שתכליתם לטייח עניינים שבשגרה ולהימנע מכניסה לפינות שהיציאה מהן כרוכה בתשלום מחירים נקודתיים. למשל: "אל תשאל איזה פקקים היו בגהה…"
וההסתרות המתמשכות (הכי קשה) – הגוררות מסע שקרים מסובך ומתיש, בידיעה מראש שלא משנה מה נאמר בסוף, לא נצא טוב ונשלם  ביוקר. וככל ש'הצפרדע' בבטן גדולה יותר, כך אנחנו מסתבכים יותר. ככל שהחשש או אי הוודאות מפני תגובת הסביבה גדולים יותר, כך מתארך מסע השקרים ולעתים לעולם לא מסתיים. למשל:  "מי? יערית? זה כלום, אנחנו רק עובדים ביחד…"

הקושי שבהסתרה גדול מהאומץ שבגילוי כאשר מדובר ברמה השלישית. והסיבה לכך פשוטה – כשהלילה יורד, כשהראש מונח על הכרית והעיניים נעצמות, אנחנו נשארים עם אדם אחד – אנחנו! אז עולות מחשבות וייסורי כליות. מי מאתנו רוצה ללכת לישון עם שקרן, נגוע באי מוסריות, מסתירן…? עם אחרים נסתדר גם במחיר גבוה, אבל עם עצמנו? 

כשהפגיעה בדימוי העצמי קשה יותר מהמחירים כלפי הסביבה. הקושי שבהסתרה גדול מהאומץ שבגילוי.

אז מה עושים?
את השקרים והעיקומים היומיומיים השאירו לעצמכם, זו מוסכמה חברתית. כולנו רוצים שישקרו לנו קצת, שיגידו שאנחנו נראים טוב, שהתבשיל הצליח לנו. אלה שקרים שמשרתים את הדימוי העצמי וגורמים לנו להרגיש טוב. כולם נהנים ואף אחד לא חסר.
לעומת זאת, כשמדובר בשקרים כבדים הגוררים הסתרות מתמשכות וחוסר שקט פנימי ודימוי עצמי פגוע… דברו. נקו את פנימיותיכם. עשו את מה שהייתם רוצים שיעשו לכם. אמרו את האמת! אחרת תגלו שהפכתם להיות הסוהרים של עצמכם. וכלא פנימי זו קללה שאין קשה ממנה.
הרווח בניקיון הפנימי הוא עצום, השחרור מכבלי ההסתרה המצליפה משתלם… כי בסוף היום תמיד תישאר שאלה אחת בנשמתכם – עם מי אתם הולכים לישון בלילה?

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני משתוקקת להירדם עם אדם שאני מעריכה ואוהבת… אני!

מברכת באהבה את כולכם לחג שמח ופתיחת שנה אביבית חדשה.
אורלי