בלוג הציפור

שיחה מהשבוע (1)

"נו, מה יש לך להגיד עכשיו, מלכת האושר הבלתי נלאית?" מתריס ידידי עידו בצדו השני של הקו.

"אני לא אומרת דבר, רק מתפללת חרישית במילים שלי ובעיקר מכונסת בעצמי", אני עונה.

"אין לך מה לומר?" הוא מקשה, "יש לי, אבל בימים כאלה המילים שלי לא חשובות, גם לא דעותיי".

"את לא חושבת שזה מגוחך?" הוא לא מרפה, "אם את כל כך מאמינה באושר – איפה הוא נמצא עכשיו?"

"כאן, כמו תמיד. אבל בני אדם צריכים לדעת מתי כדאי לדבר ומתי עדיף לשתוק… אני בחרתי לשתוק!"

שיחה מהשבוע (2)

קולי רועד בטלפון, כמעט ואינו נשמע, דמעות זולגות מעיניי. "מה קורה לך אורלי?" שואלת חברתי הטובה.

"קיבלתי ידיעה שתפסה אותי חזק וכואב בבטן. שני גוריי הגדולים החיילים ושלושה מהמאומצים שלי ממתינים בנקודות האיסוף לקראת הכניסה לעזה."

"לא מתאים לך" היא אומרת בטון מורתי, "את, שטוחנת לי כל הזמן על אושר, איבדת את זה?"

אני מורגלת בשאלות כאלה מזרים גמורים, אבל מהקרובים לי ביותר? אז משתדלת להישאר רגועה ולא להתפרק ועונה לה ברוך "אני מאושרת, כלום לא השתנה, אבל כואב לי ברחם, מרגיש לי בבטן".

"אז את לא מאושרת עכשיו!" היא קובעת ולא טורחת להסתיר יותר משמץ שביעות רצון.

"תעזבי." אני עונה בעייפות, "אולי פשוט תחבקי ותפסיקי להציק. את ממש לא עוזרת".

שיחה מהשבוע (3)

אני פוגשת אותו בכניסה לבריכת השחייה. "הנה הציפור הכחולה המאושרת" הוא מחייך אלי, ואני מרגישה שעוד שנייה זה מגיע לפי ריח חוסר הטקט שכבר ממלא את האוויר.

"שמעתי ששני הבנים שלך בחזית ממתינים לכניסה. תותחים הגברים שלך. כל הכבוד. שיכנסו בהם בכל הכוח, שירסקו אותם. שיכבשו את עזה ולא משנה כמה אבדות יהיו לנו, העיקר שנגמור עליהם כבר".

מביטה בו ולא מאמינה. "תגיד, אתה דביל או סתם חסר רגשות?" אני עונה לו שלא כהרגלי בגסות. "התותחים האלה הם ילדיי למען השם. הקיצוניות השתלטה לך על המוח?" אני שואלת, בהלם אל מול חוסר הרגישות המופגן.

"מה את עושה עניין, הרי את מאושרת?" הוא ממשיך להציק.

זהו, אני מתחילה לאבד את זה. "מה זה קשור לכל הרוחות? אני אדם מאושר וגם אמא שמתגעגעת, שרוצה לראות את ילדיה בחזרה בבית. וכל מה שבשליטתי כרגע הוא להתפלל לשלומם. הבנת? ותעשה לי טובה, לך לדרכך ותשחרר אותי ממך". אמרתי וקפצתי לשחייה מפרכת מהרגיל במים, כזו המשתיקה ומשקיטה את הכאב המיותר.

*   *   *

לדבר על אושר בעת שלווה ושפע זו לא חכמה. בנסיבות היום זו משימה לא קלה.

אושר הוא מצב תודעתי שאינו תלוי בגורמים חיצוניים. תודעה זו איננה נחלתם של אנשים ש"נגעו באור" והיא מושגת בתרגול. פעם שנגענו באושר תמיד נוכל לחזור אליו, כי הכרנו את טעמו, ניחוחו ידוע לנו, והמגע בו הוא בלתי נשכח.

ובהקשר של ימים אלה, רגעים קשים ייכנסו לחיינו וייצאו לאחר זמן מה, כך גם אירועים משמחים. לא אלו ולא אלו בכוחם להפר את תודעת האושר שבה בחרנו. נפרגן לעצמנו את הקושי ואת ההתכנסות ובבוא הזמן, נחגוג את השמחה במחולות ובתופים, אבל את האושר בצורתו התודעתית העמוקה לא נאבד, הוא תמיד נמצא, מאוזן ובמידה.

תחשבו על הר הניצב שקט ובוטח בחילופי העונות ובכל מזג אוויר. רוחות עזות לא מטלטלות אותו, הגשם ניתך בו ומחליק במורדותיו, לעתים שלג מכסה את כיפתו, ולעתים שמש קופחת על פסגתו. אפילו שרפות ענק לא יכולות לו. הוא לא סובל, גם לא צוהל. הוא פשוט הר!

היפוכה של תודעת אושר היא תודעת סבל, וזו מאופיינת בקיטורים על המצב הקיים, ציניות, ביקורתיות, שיפוטיות, הסתה, ובעיקר מלחמות עקרות באירועים שאינם בשליטתנו כיחידים.

ובהקשר של ימים אלה, תודעת אושר היא לחיות את היומיום עם מה שיש. לחפש את הדברים הקטנים הטובים שנמצאים סביבנו ולהודות עליהם – לכיפת הברזל, למרחבים המוגנים, לחיילים וכוחות הביטחון שעובדים ימים כלילות על מנת לשמור עלינו, לערוצי הטלוויזיה שעושים עבודה 24 שעות ביממה כדי שנוכל להיות בתמונה. לשמוח באחדות, באהבה לזולת, בחיבוק ובאכפתיות, בנתינה, שבאה מהלב, בהתנדבות ובעשייה למען מי שזקוקים. כי אלה, כולם, ללא יוצא מן הכלל – בשליטתנו!

תודעת אושר מאפשרת עשייה שקטה הנובעת מאיפוק והתכנסות והיא יכולה להכיל גם דמעות, קושי, פחדים וחששות. כי היא תודעה. וככזו יש לה ים של גוונים וצבעים אנושיים.

ובהקשר של ימים אלה, בעיקר פחות מילים כי את הדעה של כל אחד מאתנו – היכן שלא תהיה על הרצף שבין מתונה לקיצונית – נוכל להשמיע ביום שאחרי.

תודעת אושר לא בוראת מציאות חדשה. היא גם לא מסך אשליה בצבע ורוד. היא גם לא פותרת סכסוכים בין דתות ומדינות, לפחות לא בדרך ישירה.

אך כשבחוץ רועמים המשגרים, בפנים הכול מנוהל בשפיות ובאחריות מלאה – אחריות בניהול המחשבות שלנו – לטובתנו, ושפיות בניהול תהפוכות הרגש שלנו – לרגיעה. וכך לחיות באופן מודע את אותם החיים בדיוק, אבל בשקט פנימי ובעיניים פקוחות לרווחה. כי למציאות, אין מה לעשות, יש אג'נדה משלה.

אז מה זה אושר – מודעות? איזון? חשיבה חיובית? השלמה? שקט פנימי? הכרת תודה? הוא אף אחד מאלה, וכל אלה ביחד.

אושר אינו חלק מסט הרגשות שלנו אלא הוא רגש-על, הוא תודעה! מן המצאה אנושית כזו שניתן לצחוק אתה ולבכות אתה, אפשר ליהנות אתה ולכאוב אתה. 

מאחלת לכולנו שנהיה כבר אחרי!