מתודעה שחורה לתודעה צבעונית
המבול ביקר ברחוב קטן ברעננה בשבוע שעבר. אני יודעת כי ביום ראשון, בשעה חמש וחצי בבוקר, התעוררתי למשימת השכמה ופיזור של חייל אחד לתחנת הרכבת, חולה אחד לרופא ויצור קטן לבית הספר – משימה מייגעת גם 'על יבש.' ירדתי למטבח להתחיל בקפה השחור שלי, כדי להתעורר, ומבט חטוף דרך החלון הבהיר לי שאני בים.
ליתר בטחון הצצתי דרך דלת הכניסה ומיד הבנתי שטעיתי בגדול. אני בכלל בחופשה בוונציה. קל לי לפנטז בחמש וחצי בבוקר, כמו להמשיך חלום שזנחתי במיטה לפני רגע. יכול היה להיות נחמד אבל משהו בניראות המזעזעת שמבעד לדלת הבהירה לי שאני לא בחלום, לא בחופשה, בעיקר אני לא… במקום גונדולות צפו להם ברחוב בהנאה גלויה פחי זבל, ומכוניות שראו להם רק את הגג.
כן. הרחוב הקטן שלנו מוצף במים בגובה מטר לפחות! החניה הפכה לבריכה שתמיד רציתי, מתוכה מבצבצת ה B4 האומללה שלי, והמים מתנחשלים על המרפסת הקדמית בצונאמי לעניים.
התודעה השחורה והמוכרת התקיפה אותי – הרגל של שנים – בא לי לצרוח:
אני מבקשת לספר לכם איך החלפתי באופן מודע את ה"תודעה השחורה" האוטומטית שלי ב"תודעה צבעונית".
כשאנו בוחרים במחשבות, המחשבות הופכות למילים, המילים למעשים, המעשים הופכים להרגלים, וההרגלים בוראים אופי חדש והוויה שלא הכרנו. שני השלבים הראשוניים וההכרחיים עוסקים במחשבות ובמילים. למעשה, אין התפתחות חד כיוונית בין השתיים. מחשבות ומילים יכולות להופיע יחד, בזו אחר זו, ואף להתחלף. המשחק ביניהן תלוי במשתמש. יש מי ששינוי חשיבתי קל להם יותר, ויש מי שמבחינתם מילים ניתנות להמרה באופן פשוט יותר.
בכל מקרה, יצירת תודעה צבעונית מתחילה בתרגול יומיומי של מילים חיוביות ומחשבות טובות. ככל שאלו תופסות את מקומן על חשבון התודעה השחורה, כך מתעצמת ההרגשה הטובה והופכת לאט לטבע שני.
שינוי של התייחסות ותפיסה אינו קל. במשך שנים, אנחנו רגילים לחשוב בדפוס מסוים, וההבנה כי כדאי לנו ונכון מבחינתנו לשנות תפיסות לביצוע הסוויץ' הנדרש, לרוב אינה מספיקה. לעומת זאת, לרבים מאתנו קל בהרבה לשנות מילים. אנו משתמשים במילים כל הזמן. לרובנו הן כלי זמין ויומיומי המצוי בשפע אינסופי. כאשר אנו מדברים בשפת האם שלנו, איננו חושבים כמעט לפני שהמילים יוצאות מפינו, ואילו כשאנו מדברים בשפה חדשה, אנו מתרגמים בראש כל מילה, בוחרים מתוך האפשרויות הקיימות באפשרות המדויקת ביותר, ורק אז, מחברים משפט שאמור לבטא את מה שרצינו לומר. זהו סוג של משחק שאינו מערב רגשות ואמונות, הוא רציונלי לחלוטין, ובכך טמונה פשטותו.
שימוש במילים כדי ליצור הוויה חדשה הוא קל ופשוט, אך דורש תרגול עקבי ואימון יומיומי, בדיוק כפי שאנו עושים כדי לרכוש שפה חדשה שאינה שפת האם שלנו. עד היום, אני זוכרת את מילון המילים הראשונות שלי באנגלית. קיבלנו משימה לחלק מחברת שורות לשניים. חצי מחברת עטפנו בנייר צבעוני, והדבקנו עליה מדבקה מאירת עיניים שבה נכתבה המילה Words. בחצי הזה של המחברת נכתבו פעמיים בשבוע עשר מילים חדשות שהיינו אמורים לשנן. כעבור כמה חודשים, עטפנו גם את חצי המחברת שנותרה, ובה הדבקנו מדבקה שבה נכתבה המילה Expressions. בחצי הזה נכתבו בכל שבוע ביטויים חדשים ללמידה. לימים, למדתי כמובן את השפה החדשה, והיום אני שולטת בה בכלל לא רע.
המילון הצבעוני שלנו מתפקד אחרת. פשוט כי אין בו מילים חדשות באמת, את כולן אנו מכירים. אך עדיין הוא מילון לכל דבר ומתחלק לשתי קטגוריות:
להלן מילים המומלצות לסילוק מהמילון:
המילה הראשית המומלצת לסילוק היא "חבל".
חבל שלא אמרתם לי.
חבל שלא הספקתי.
חבל שאין לי.
חבל שאמרת את זה.
חבל שזה קרה.
חבל על הזמן שלי ושלך.
כשאנו אומרים 'חבל', אנחנו מקבעים את ההוויה שלנו בסיטואציה. גם אם היא הייתה בשליטתנו וגם אם לא, אנו ממשיכים לשאת אותה עמנו. אם נזכור כי בשנייה שבה נגמרה הסיטואציה, היא כבר חלק מהעבר, ואין אנו יכולים לעשות בה דבר, נבין כי למילה 'חבל' אין מקום.
כבר אמרו חכמינו, "לא בוכים על חלב שנשפך". ובשיכול אותיות: חלב הופך לחבל, ולכן "חבל אינו יכול להחזיר את החלב לכד".
והנה עוד מילים וביטויים נוספים שיש למחוק מהמילון שלנו:
אילו (אילו ידעתי, אילו היה לי, אילו יכולתי…)
כש… (כשיהיה לי, כשאגדל…)
בגלל (בגללו, בגללה, בגללם, בגללכם…)
אני חייב (ממש לא בא לי, אבל אני חייב לעשות…)
אני צריך (צריך להיות, צריך לעבוד, צריך להתפרנס…)
אבל (היה לא רע, אבל… היא ממש יפה, אבל…)
אין ספק כי תמצאו עוד כמה וכמה מילים להוסיף לכאן.
* * *
והנה מילים וביטויים שמומלצים לשינון:
טוב לי (כאן ועכשיו…)
מגיע לי (כי אני אדם טוב, לא לקחתי כלום מאף אחד…)
תודה (על כל מה שקיבלתי עד היום ועל כל הטוב שממתין לי בדרך…)
איזה יופי (כמעט על כל דבר…)
אפשר ליהנות (זה לא מסובך כל כך…)
מותר לי (למה לא בעצם…)
אני בוחר (אני לא "חייב", זו בחירה שלי…)
אני רוצה (אני לא "צריך" ואל תחליטו בשבילי…)
* * *
ואיך זה נראה במציאות?
כמו השיח הקורבני והשחור שמתנהל לעתים קרובות בין בני זוג הבאים אליי לאימון:
הגבר: "אני תמיד צריך להוריד את הזבל, בדיוק כשמתחיל משחק כדורגל בטלוויזיה, וסופסוף התיישבתי על הכורסה עם הבירה ועם הפיצוחים.
"האישה: "מה כבר ביקשתי ממנו?!"
אני: "אתה בטוח שאתה צריך?"
הגבר: "ברור."
אני: "ואולי אתה בוחר?"
הגבר: "איך בדיוק אני בוחר? את יודעת מה יקרה אם אני לא אקום מהכורסה בדיוק באותו רגע ואוריד את הזבל?"
האישה: "בטח שאתה יודע… אני לא אדבר אתך כל הערב, אלך לי למחשב, ומשם למיטה לבד, בבוקר, הזבל עדיין יהיה בכיור, הבית יסריח, אני אתעצבן עליך ועל הילדים, והיום שלנו יהיה זוועתי."
אני: "אתה עדיין צריך?"
הגבר: "את יודעת מה, אני רוצה להוריד את הזבל. מה אני צריך את כל כאב הראש הזה?"
כל הוויכוח היה נמנע אם המילה צריך הייתה מתחלפת ברוצה.
* * *
ככה זה עובד.
מילים שחורות משאירים בחוץ.
מילים צבעוניות מוסיפים למילון ומתאמנים בהן.
ותודעה חדשה מתפתחת.
תחשבו על זה שאתם נוסעים באוטו ביום חורפי, אפור וגשום. מקללים את הפקקים, את הקור, את הקושי לראות משהו בין הווישרים האובססיביים שמרצדים לנו על השמשה הקדמית… ופתאום… קשת צבעונית בשמים!… כל האפור נעלם ואנחנו מרגישים בעננים, חווים פליאה בפעם המי יודע כמה.
ככה זה בדיוק עובד – מביאים לעצמנו את הקשת לחיים!
זה הכול בראש שלנו!
ליתר בטחון הצצתי דרך דלת הכניסה ומיד הבנתי שטעיתי בגדול. אני בכלל בחופשה בוונציה. קל לי לפנטז בחמש וחצי בבוקר, כמו להמשיך חלום שזנחתי במיטה לפני רגע. יכול היה להיות נחמד אבל משהו בניראות המזעזעת שמבעד לדלת הבהירה לי שאני לא בחלום, לא בחופשה, בעיקר אני לא… במקום גונדולות צפו להם ברחוב בהנאה גלויה פחי זבל, ומכוניות שראו להם רק את הגג.
כן. הרחוב הקטן שלנו מוצף במים בגובה מטר לפחות! החניה הפכה לבריכה שתמיד רציתי, מתוכה מבצבצת ה B4 האומללה שלי, והמים מתנחשלים על המרפסת הקדמית בצונאמי לעניים.
התודעה השחורה והמוכרת התקיפה אותי – הרגל של שנים – בא לי לצרוח:
- אין לי אוטו, אין לי מרפסת ואי אפשר לצאת מהבית בלי רפסודה.
אני מבקשת לספר לכם איך החלפתי באופן מודע את ה"תודעה השחורה" האוטומטית שלי ב"תודעה צבעונית".
כשאנו בוחרים במחשבות, המחשבות הופכות למילים, המילים למעשים, המעשים הופכים להרגלים, וההרגלים בוראים אופי חדש והוויה שלא הכרנו. שני השלבים הראשוניים וההכרחיים עוסקים במחשבות ובמילים. למעשה, אין התפתחות חד כיוונית בין השתיים. מחשבות ומילים יכולות להופיע יחד, בזו אחר זו, ואף להתחלף. המשחק ביניהן תלוי במשתמש. יש מי ששינוי חשיבתי קל להם יותר, ויש מי שמבחינתם מילים ניתנות להמרה באופן פשוט יותר.
בכל מקרה, יצירת תודעה צבעונית מתחילה בתרגול יומיומי של מילים חיוביות ומחשבות טובות. ככל שאלו תופסות את מקומן על חשבון התודעה השחורה, כך מתעצמת ההרגשה הטובה והופכת לאט לטבע שני.
שינוי של התייחסות ותפיסה אינו קל. במשך שנים, אנחנו רגילים לחשוב בדפוס מסוים, וההבנה כי כדאי לנו ונכון מבחינתנו לשנות תפיסות לביצוע הסוויץ' הנדרש, לרוב אינה מספיקה. לעומת זאת, לרבים מאתנו קל בהרבה לשנות מילים. אנו משתמשים במילים כל הזמן. לרובנו הן כלי זמין ויומיומי המצוי בשפע אינסופי. כאשר אנו מדברים בשפת האם שלנו, איננו חושבים כמעט לפני שהמילים יוצאות מפינו, ואילו כשאנו מדברים בשפה חדשה, אנו מתרגמים בראש כל מילה, בוחרים מתוך האפשרויות הקיימות באפשרות המדויקת ביותר, ורק אז, מחברים משפט שאמור לבטא את מה שרצינו לומר. זהו סוג של משחק שאינו מערב רגשות ואמונות, הוא רציונלי לחלוטין, ובכך טמונה פשטותו.
שימוש במילים כדי ליצור הוויה חדשה הוא קל ופשוט, אך דורש תרגול עקבי ואימון יומיומי, בדיוק כפי שאנו עושים כדי לרכוש שפה חדשה שאינה שפת האם שלנו. עד היום, אני זוכרת את מילון המילים הראשונות שלי באנגלית. קיבלנו משימה לחלק מחברת שורות לשניים. חצי מחברת עטפנו בנייר צבעוני, והדבקנו עליה מדבקה מאירת עיניים שבה נכתבה המילה Words. בחצי הזה של המחברת נכתבו פעמיים בשבוע עשר מילים חדשות שהיינו אמורים לשנן. כעבור כמה חודשים, עטפנו גם את חצי המחברת שנותרה, ובה הדבקנו מדבקה שבה נכתבה המילה Expressions. בחצי הזה נכתבו בכל שבוע ביטויים חדשים ללמידה. לימים, למדתי כמובן את השפה החדשה, והיום אני שולטת בה בכלל לא רע.
המילון הצבעוני שלנו מתפקד אחרת. פשוט כי אין בו מילים חדשות באמת, את כולן אנו מכירים. אך עדיין הוא מילון לכל דבר ומתחלק לשתי קטגוריות:
- מילים שחורות: שיש להסיר מהמילון ואין להשתמש בהן.
- מילים צבעוניות: שיש לחזק בתרגול ובשינון יומיומיים.
להלן מילים המומלצות לסילוק מהמילון:
המילה הראשית המומלצת לסילוק היא "חבל".
חבל שלא אמרתם לי.
חבל שלא הספקתי.
חבל שאין לי.
חבל שאמרת את זה.
חבל שזה קרה.
חבל על הזמן שלי ושלך.
כשאנו אומרים 'חבל', אנחנו מקבעים את ההוויה שלנו בסיטואציה. גם אם היא הייתה בשליטתנו וגם אם לא, אנו ממשיכים לשאת אותה עמנו. אם נזכור כי בשנייה שבה נגמרה הסיטואציה, היא כבר חלק מהעבר, ואין אנו יכולים לעשות בה דבר, נבין כי למילה 'חבל' אין מקום.
כבר אמרו חכמינו, "לא בוכים על חלב שנשפך". ובשיכול אותיות: חלב הופך לחבל, ולכן "חבל אינו יכול להחזיר את החלב לכד".
והנה עוד מילים וביטויים נוספים שיש למחוק מהמילון שלנו:
אילו (אילו ידעתי, אילו היה לי, אילו יכולתי…)
כש… (כשיהיה לי, כשאגדל…)
בגלל (בגללו, בגללה, בגללם, בגללכם…)
אני חייב (ממש לא בא לי, אבל אני חייב לעשות…)
אני צריך (צריך להיות, צריך לעבוד, צריך להתפרנס…)
אבל (היה לא רע, אבל… היא ממש יפה, אבל…)
אין ספק כי תמצאו עוד כמה וכמה מילים להוסיף לכאן.
* * *
והנה מילים וביטויים שמומלצים לשינון:
טוב לי (כאן ועכשיו…)
מגיע לי (כי אני אדם טוב, לא לקחתי כלום מאף אחד…)
תודה (על כל מה שקיבלתי עד היום ועל כל הטוב שממתין לי בדרך…)
איזה יופי (כמעט על כל דבר…)
אפשר ליהנות (זה לא מסובך כל כך…)
מותר לי (למה לא בעצם…)
אני בוחר (אני לא "חייב", זו בחירה שלי…)
אני רוצה (אני לא "צריך" ואל תחליטו בשבילי…)
* * *
ואיך זה נראה במציאות?
כמו השיח הקורבני והשחור שמתנהל לעתים קרובות בין בני זוג הבאים אליי לאימון:
הגבר: "אני תמיד צריך להוריד את הזבל, בדיוק כשמתחיל משחק כדורגל בטלוויזיה, וסופסוף התיישבתי על הכורסה עם הבירה ועם הפיצוחים.
"האישה: "מה כבר ביקשתי ממנו?!"
אני: "אתה בטוח שאתה צריך?"
הגבר: "ברור."
אני: "ואולי אתה בוחר?"
הגבר: "איך בדיוק אני בוחר? את יודעת מה יקרה אם אני לא אקום מהכורסה בדיוק באותו רגע ואוריד את הזבל?"
האישה: "בטח שאתה יודע… אני לא אדבר אתך כל הערב, אלך לי למחשב, ומשם למיטה לבד, בבוקר, הזבל עדיין יהיה בכיור, הבית יסריח, אני אתעצבן עליך ועל הילדים, והיום שלנו יהיה זוועתי."
אני: "אתה עדיין צריך?"
הגבר: "את יודעת מה, אני רוצה להוריד את הזבל. מה אני צריך את כל כאב הראש הזה?"
כל הוויכוח היה נמנע אם המילה צריך הייתה מתחלפת ברוצה.
* * *
ככה זה עובד.
מילים שחורות משאירים בחוץ.
מילים צבעוניות מוסיפים למילון ומתאמנים בהן.
ותודעה חדשה מתפתחת.
תחשבו על זה שאתם נוסעים באוטו ביום חורפי, אפור וגשום. מקללים את הפקקים, את הקור, את הקושי לראות משהו בין הווישרים האובססיביים שמרצדים לנו על השמשה הקדמית… ופתאום… קשת צבעונית בשמים!… כל האפור נעלם ואנחנו מרגישים בעננים, חווים פליאה בפעם המי יודע כמה.
ככה זה בדיוק עובד – מביאים לעצמנו את הקשת לחיים!
זה הכול בראש שלנו!
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
