מותר לקטר! רשמים מהרי בולגריה המושלגים
אחת לשנה אני נוהגת לאסוף את הגורים שלי, את הגורים שלו ואותו, לשבוע סקי. יש שקוראים לחופשה מסוג זה נופש פעיל… אני קוראת לה קריעת תחת.
אני ממש לא אוהבת סקי. מתכווצת במינוס 10 מעלות צלזיוס, חוטפת בחילות ברכבל, משותקת מפחד גבהים במעליות הפתוחות, אבל גם תחרותית מאוד והישגית, בין השאר כי גדלתי על משפטים כמו: אל תוותרי לעצמך, את יכולה, את לא מממשת את הפוטנציאל שלך, ואני… חייבת לנצח!
עם מזוודה עמוסה בבגדים טרמיים וחליפת סקי בגודל של מזוודה, הלבשתי את פרצופי בארשת של חובבת סקי מושבעת ויצאתי לשבוע של עבודה קשה בבולגריה המושלגת.
שלושה ימים החזקתי מעמד. (נגיד). שלושה ימים התמודדתי עם הלבן הקפוא והמפחיד הזה, ועוד יותר עם חבילה של פרדיגמות שחקוקות בתודעתי מאז שאני זוכרת את עצמי. פרדיגמות שמתגלגלות ותופחות בחיי כמו כדור שלג והגיע הזמן לעשות מהן בובת שלג יפה ולתקוע להם גזר בתור אף.
"אם את רוצה את יכולה"
ובכן אני ממש לא יכולה! כבר חמש שנים ברציפות שאני לא מצליחה להתקדם הלאה מקבוצת המתחילים+. בכל שנה מחדש אני מאמינה שאצליח להתברג בקבוצה מתקדמת יותר אבל זה פשוט לא קורה.
מוריי היקרים – לפעמים בחיים גם רוצים וגם לא יכולים! יש חיה כזאת. הגיע הזמן שתקבלו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"הפחד הוא רק בראש שלך"
בחיי שניסיתי הכל! לקחתי רסקיו, כדורי הרגעה, המצאתי לעצמי שירי יומולדת בקצב המתאים והתחברתי לאוזניות המשדרות מהסלולרי מוזיקה קלאסית שקטה. שום דבר לא הצליח להעביר את הפחד. הרגליים המשיכו לרעוד.
מוריי היקרים – יש פחדים שאי אפשר למגר! הגיע הזמן שתקבלו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"מוטב להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים"
אני אוהבת זנב. הלוואי שהיה לי! בחרתי קבוצה שמתקדמת ממני וכבר אחרי הסיבוב הראשון נפתחה נגדי קואליציה של רוסי, אנגלי, יוונייה ואפריקאית – חברי לקבוצה, שהביטו בי ברחמים מהולים בייאוש ותחינה אילמת… אז ויתרתי להם וחזרתי להיות ראש לשועלים.
מוריי היקרים – לפעמים יותר נוח לכולם ששועלים יהיו עם שועלים ואריות יהיו עם אריות! הגיע הזמן שתקבלו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"לא חשוב מה אחרים חושבים עליך, אין לך מה להתבייש"
לא תקף כשמדובר בילדים שלי! בעיניהם תמיד הייתי המבוגר האחראי, האימא הגדולה והחזקה שיכולה הכל, שתמיד יש לה תשובה נכונה, שמובילה בראש גאה את החבורה. פתאום אני מוצאת את עצמי מתרסקת בשלג ומבקשת מהם עזרה, פתאום הם עוקפים אותי בסיבוב, מצלמים אותי בווידאו צורחת "חכו לי" ואחרי דקה מתפזרת לכל הכיוונים. ומה נותר להם אם לא לשאול אותי בתדירות מטרידה – אימא את בסדר? צריכה עזרה?
מוריי היקרים – אני מתביישת וכן חשוב לי מה חושבים עלי! הגיע הזמן שתבינו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"תחשבי טוב יהיה טוב"
איך? קשה לחשוב טוב כשהתחתונים מלאים בשלג מקפיא, הרגליים מסתבכות כמו ביסלי גריל, המשקף מעורפל מאדים ואני פוחדת לעזוב את הידיים לרגע כדי לארגן אותו מחדש כי אתרסק שוב, מימין פעורה תהום ומשמאל חולף על פני ילד בן שנתיים עם מוצץ, ומתיז עלי רסיסי שלג ממגלשיו הקטנטנים והמיומנים.
מוריי היקרים – לא בא לי בטוב, טוב ? יש רגעים שבהם שום מחשבה טובה לא מופיעה! יש רגעים שנעים להתבוסס במחשבות הרסניות. הגיע הזמן שתבינו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"הגוף שלך הוא בשליטתך"
איזה בשליטתי ואיזה מגפיים! כבר ביום השלישי כל השרירים דואבים, האף נוזל ללא שליטה והבחילה מהרכבלים והמעליות ממש מבחילה. ביני לבין הגוף שלי ברור לגמרי מי שולט במי עכשיו!
פרגנתי לי יום חופש במלון ושלחתי את כל הזכרים לעשות את מה שזכרים יודעים לעשות הכי טוב – לרוץ אחרי משהו עם מקל ביד!
אחרי אימון שחיה קצר בבריכה והתפנקות בסאונה היבשה שהשיבה לחיים את הדם שקפא חזרתי לחדר המפנק והמחומם עם כוס קפה בולגרי וחלבה מהבית, מוזיקה נעימה ברקע. מן החלון נשקפים הרים קסומים מולבנים בשלג בתולי שלא מפסיק לרדת לרגע מאז הגענו לכאן. שקט גמור ושלווה עוטפים אותי… וסוף סוף אני מקשיבה לעצמי, אוהבת את עצמי ו… מרגישה בנופש אמתי.
ובנחת הרוח ששורה עלי כרגע אני שמחה להעניק לכם פרדיגמה חדשה משלי:
"פרדיגמות זה לעצלנים"!
בינתיים חזרתי ארצה, השמש מלטפת, השמים כחולים, והזיכרונות מחופשת הסקי… נפלאים!
אני ממש לא אוהבת סקי. מתכווצת במינוס 10 מעלות צלזיוס, חוטפת בחילות ברכבל, משותקת מפחד גבהים במעליות הפתוחות, אבל גם תחרותית מאוד והישגית, בין השאר כי גדלתי על משפטים כמו: אל תוותרי לעצמך, את יכולה, את לא מממשת את הפוטנציאל שלך, ואני… חייבת לנצח!
עם מזוודה עמוסה בבגדים טרמיים וחליפת סקי בגודל של מזוודה, הלבשתי את פרצופי בארשת של חובבת סקי מושבעת ויצאתי לשבוע של עבודה קשה בבולגריה המושלגת.
שלושה ימים החזקתי מעמד. (נגיד). שלושה ימים התמודדתי עם הלבן הקפוא והמפחיד הזה, ועוד יותר עם חבילה של פרדיגמות שחקוקות בתודעתי מאז שאני זוכרת את עצמי. פרדיגמות שמתגלגלות ותופחות בחיי כמו כדור שלג והגיע הזמן לעשות מהן בובת שלג יפה ולתקוע להם גזר בתור אף.
"אם את רוצה את יכולה"
ובכן אני ממש לא יכולה! כבר חמש שנים ברציפות שאני לא מצליחה להתקדם הלאה מקבוצת המתחילים+. בכל שנה מחדש אני מאמינה שאצליח להתברג בקבוצה מתקדמת יותר אבל זה פשוט לא קורה.
מוריי היקרים – לפעמים בחיים גם רוצים וגם לא יכולים! יש חיה כזאת. הגיע הזמן שתקבלו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"הפחד הוא רק בראש שלך"
בחיי שניסיתי הכל! לקחתי רסקיו, כדורי הרגעה, המצאתי לעצמי שירי יומולדת בקצב המתאים והתחברתי לאוזניות המשדרות מהסלולרי מוזיקה קלאסית שקטה. שום דבר לא הצליח להעביר את הפחד. הרגליים המשיכו לרעוד.
מוריי היקרים – יש פחדים שאי אפשר למגר! הגיע הזמן שתקבלו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"מוטב להיות זנב לאריות מאשר ראש לשועלים"
אני אוהבת זנב. הלוואי שהיה לי! בחרתי קבוצה שמתקדמת ממני וכבר אחרי הסיבוב הראשון נפתחה נגדי קואליציה של רוסי, אנגלי, יוונייה ואפריקאית – חברי לקבוצה, שהביטו בי ברחמים מהולים בייאוש ותחינה אילמת… אז ויתרתי להם וחזרתי להיות ראש לשועלים.
מוריי היקרים – לפעמים יותר נוח לכולם ששועלים יהיו עם שועלים ואריות יהיו עם אריות! הגיע הזמן שתקבלו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"לא חשוב מה אחרים חושבים עליך, אין לך מה להתבייש"
לא תקף כשמדובר בילדים שלי! בעיניהם תמיד הייתי המבוגר האחראי, האימא הגדולה והחזקה שיכולה הכל, שתמיד יש לה תשובה נכונה, שמובילה בראש גאה את החבורה. פתאום אני מוצאת את עצמי מתרסקת בשלג ומבקשת מהם עזרה, פתאום הם עוקפים אותי בסיבוב, מצלמים אותי בווידאו צורחת "חכו לי" ואחרי דקה מתפזרת לכל הכיוונים. ומה נותר להם אם לא לשאול אותי בתדירות מטרידה – אימא את בסדר? צריכה עזרה?
מוריי היקרים – אני מתביישת וכן חשוב לי מה חושבים עלי! הגיע הזמן שתבינו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"תחשבי טוב יהיה טוב"
איך? קשה לחשוב טוב כשהתחתונים מלאים בשלג מקפיא, הרגליים מסתבכות כמו ביסלי גריל, המשקף מעורפל מאדים ואני פוחדת לעזוב את הידיים לרגע כדי לארגן אותו מחדש כי אתרסק שוב, מימין פעורה תהום ומשמאל חולף על פני ילד בן שנתיים עם מוצץ, ומתיז עלי רסיסי שלג ממגלשיו הקטנטנים והמיומנים.
מוריי היקרים – לא בא לי בטוב, טוב ? יש רגעים שבהם שום מחשבה טובה לא מופיעה! יש רגעים שנעים להתבוסס במחשבות הרסניות. הגיע הזמן שתבינו את זה. הגיע הזמן שאני אכיר בזה!
"הגוף שלך הוא בשליטתך"
איזה בשליטתי ואיזה מגפיים! כבר ביום השלישי כל השרירים דואבים, האף נוזל ללא שליטה והבחילה מהרכבלים והמעליות ממש מבחילה. ביני לבין הגוף שלי ברור לגמרי מי שולט במי עכשיו!
פרגנתי לי יום חופש במלון ושלחתי את כל הזכרים לעשות את מה שזכרים יודעים לעשות הכי טוב – לרוץ אחרי משהו עם מקל ביד!
אחרי אימון שחיה קצר בבריכה והתפנקות בסאונה היבשה שהשיבה לחיים את הדם שקפא חזרתי לחדר המפנק והמחומם עם כוס קפה בולגרי וחלבה מהבית, מוזיקה נעימה ברקע. מן החלון נשקפים הרים קסומים מולבנים בשלג בתולי שלא מפסיק לרדת לרגע מאז הגענו לכאן. שקט גמור ושלווה עוטפים אותי… וסוף סוף אני מקשיבה לעצמי, אוהבת את עצמי ו… מרגישה בנופש אמתי.
ובנחת הרוח ששורה עלי כרגע אני שמחה להעניק לכם פרדיגמה חדשה משלי:
"פרדיגמות זה לעצלנים"!
בינתיים חזרתי ארצה, השמש מלטפת, השמים כחולים, והזיכרונות מחופשת הסקי… נפלאים!
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
