מיומנה של ציפור כחולה

אנשים מתעסקים בחיים של אחרים
דוחפים את האף, רוקדים על הדם, 
מדברים לשון הרע, מרכלים
מקטינים, מזלזלים, מחרחרים...


לפני מספר ימים, בשעת ערב חמימה,
מצאתי את עצמי עדה, 
למעגל שיחת נשים 
שישבו בבית קפה ופצחו בריכולים... 


"שמעת מה היא עשתה לו?"
"ראית מה הוא עשה לה?"
"איך היא לא מתביישת להסתובב כך ברחוב?"
"איך הוא בכלל מרשה לה?"
"אם אני הייתי במקומה הוא כבר היה עם מזוודה"
"אם אני הייתי במקומו היא כבר לא היתה..."


ואיך שהסתיים הניתוח הראשון
כך הגיע השני ביתר און...


"שמעתן שהיא קיבלה קידום והעלאה?"
"מה? היא???? הלוזרית של המחלקה?"
"תעזבי אותה, ראית איך המנכ"ל נועץ בה מבטים?"
"לא, מה? באמת? את רומזת שהם במערכת יחסים?"


וכך במשך שעתיים של שיח בדציבלים גבוהים 
העלו על השולחן בזו אחר זה, זוגות, נשים, גברים,
צלבו, חתכו בבשר החי, לא חסכו ברשעותן של מילים
וליתר ביטחון הוסיפו מלח, ולא ויתרו על תבלינים...


אם זו היתה שיחה חריגה בנוף אנושי
הייתי מכריזה בחיוך על 'כישלון מקומי', 
על מעידה שמקורה אולי באלכוהול שנלגם בהנאה
או בעודף סוכרים שניזללו בצחקוקים ובחדווה...


אבל אין זה כך, לצערי - רכילות, צרות עין, לשון הרע
הפכו כבר מזמן למרכיב מרכזי בדיאלוג אנושי מרושע.


למה? 
האם חסרים נושאים לשיחה מיטיבה?
של נפש ורוח, רעיונות נשגבים
דעות שונות, אומנות, ספורט, מדעים
שיחות על החיים שלכם! שפותחות את הלב 
על תקוות וחלומות, כישלונות והצלחות, 
על כל מה שנעים וגם על שכואב.


בבקשה...
שימרו על טוהר המילים היוצאות מפיכם
חדלו לנתח אנשים, דברו את עצמכם 
ואם אין לכם נושאים לשיחה
זה ממש בסדר לסגור את הפה ולעבור להקשבה.


היו טובים לבני אדם - לחברים ולזרים
כי אין לכם מושג ירוק עם מה הם מתמודדים
כל אדם שאתם פוגשים ומכירים
נאבק בתוכו עם כאבים שאינכם יודעים.

היו טובים!

מיומנה של "ציפור כחולה" שתוקה