להגיד 'לא' ולהישאר בחיים
העייפות הגיעה השבוע למדרגה של טשטוש חושים.
מבטי היה מצועף ורפה… ולא לטובת תמונת סלפי רומנטית לסטורי מזדמן.
הגוף שלי כאב… ולא כי חטפתי מכות או הגזמתי בספורט.
ריחפתי ולא באלגנטיות חמישה סנטימטרים מעל הקרקע… ולא כי תרגלתי מדיטציה טרנסנדנטלית, אלא כי קצות העצבים ברגליים חדלו מלחוש את האדמה עליה אני דורכת.
התיאבון שלי נע בין בולמוס חסר שליטה לחוסר תיאבון קיצוני… ואני נשבעת שלא מדובר בשום דיאטה חדשה שאתם לא מכירים.
צלצולים רמים היכו באוזניי, רכבות מסע הסתחררו במוחי, וקונגו נוירוטי קדח לי ברקות.
אני פשוט עייפה מאוד. שוב לא עצרתי בזמן. שוב עברתי את הגבולות של עצמי כי לא יכולתי לסרב, כי לא רציתי לאכזב, כי לא חשבתי מספיק על עצמי, כי לא היה לי נעים, כי לא ידעתי לומר מילה אחת… 'לא'.
למה קשה לנו כל כך לומר 'לא'?
למילה 'לא' יש היבטים בריאותיים עמוקים והשפעה על ההתפתחות האישית והצלחתנו בכל זירות החיים. היא חזית של הגנה על עצמנו דרך שמירה על משאבים וכוחות. היא אמצעי לסינון מה שלא חשוב ותיעדוף הדברים שמשמעותיים עבורנו.
ומעל הכול, היא תרגול חשוב לאינטגריטי אליו כולנו שואפים – כשמחשבותינו, ליבנו, פינו ומעשינו… שווים!
המילה 'לא' יושבת לנו על הלשון בכוננות מתמדת אך כמעט תמיד נותרת מובטלת. איכשהו אנו בוחרים לספוג אותה בחזרה לתוכנו, ביודענו איזה מחיר אנו עומדים לשלם – בעבודה, בזוגיות, בהורות, במשפחה המורחבת, מול חברים, ואפילו מול אנשים זרים.
חוסר הרצון לאכזב בשילוב עם הצורך בהכרה ובאהבה – שיראו אותנו ושיגידו לנו כמה אנחנו נפלאים – הם הסיבות המרכזיות לקושי להגיד 'לא', והם הגורם לעומס הכבד שגובה מחיר כבד שמתיש אותנו לפרקים.
אנחנו לא אוהבים להגיד 'לא' ובטח לא אוהבים לשמוע 'לא' ולו משום שהמילה הקטנה הזאת מהווה עבורנו רפלקציה לדיאלוג סמוי שמתנהל בתוכנו, בין הצורך במערכות יחסים נפלאות וריצוי האחרים, לבין הרצון שלנו לשמור על עצמנו, ועל המשאבים המוגבלים והנזילים שעומדים לרשותנו.
אז למה אנחנו נמנעים מלומר פשוט… לא?
כך או כך, מתגלה דבר מרתק. כל הסיבות להימנעות מלהגיד לא – מקורן בנו, בפרדיגמות החיים שאימצנו, ובפרשנויות שלנו בלבד. ואינן קשורות בשום צורה לצורך של האחר.
הרצון לא להיראות אגרסיביים וכפויי טובה והצורך לרצות ולא לאכזב, הם שמנחים אותנו להימנע מ'לא' אך האם אנחנו באמת מאכזבים? הרי איש מאתנו לא באמת רוצה שישיבו לו 'כן' רק מתוך חובה שספק אם קיימת בכלל. נהפוך הוא, אנו יודעים להוקיר ולכבד דווקא כשאנשים כנים מולנו ומשתפים אותנו בחוסר היכולת שלהם להיענות לנו, אנו מעריכים זאת מאוד, ויודעים לפנות ולמצוא פתרונות אחרים.
עדיין מתקשים להגיד 'לא' בלי ללקות בהתכווצות מעיים? בצדק. זהו שינוי התנהגותי שמתחיל בהבנה, וממשיך בעשייה המשנה את מבנה המוח ויוצרת בו ערוצים חדשים המשפיעים ומחזקים את הרגשות והתחושות שלנו.
הנה השלבים לפניכם:
1. מבינים שיש לנו אינטרס אישי לשמור על עצמנו ועל המשאבים שלנו ולא פחות מכך, זה נכון ומוסרי להיענות לבקשות רק כשאנחנו יכולים ורוצים.
2. עושים 'לא' לאט ובזהירות:
"אולי' אולי נראה לכם לרגע פתרון יעיל שמאפשר לכם לא להגיד 'לא' ובו זמנית לא להתחייב ל'כן', אך זהו פתרון לא הגון ולא הוגן המותיר את האחר בסימן שאלה מתמשך שמייצר ציפיות שווא ואכזבות שיחזרו אליכם כבומרנג, ולא פחות מכך – משאיר אתכם בחפירות עצמיות מתישות של הטלטלות בין כן ולא… היו ברורים לעצמכם ולאחרים. זה חשוב לכם!
3. תחושות ורגשות מתגבשים לאט להקלה גדולה כשאנו מבינים שה'לא' הוא שד ידידותי ולא כל כך נורא. וכך נסגר מעגל האינטגריטי שתמיד מייצר רצון ל… עוד!
וחלון קטן למחשבה…
ה'לא' נכון ותקף גם לגבי ה'כן' המיותר שאתם נוהגים לקחת על עצמכם כשאתם עייפים, תשושים ולא מסוגלים… לא עוד! מהיום ה'לא' הוא ה'כן' החדש – כי לפעמים מגיע גם לכם .
מבטי היה מצועף ורפה… ולא לטובת תמונת סלפי רומנטית לסטורי מזדמן.
הגוף שלי כאב… ולא כי חטפתי מכות או הגזמתי בספורט.
ריחפתי ולא באלגנטיות חמישה סנטימטרים מעל הקרקע… ולא כי תרגלתי מדיטציה טרנסנדנטלית, אלא כי קצות העצבים ברגליים חדלו מלחוש את האדמה עליה אני דורכת.
התיאבון שלי נע בין בולמוס חסר שליטה לחוסר תיאבון קיצוני… ואני נשבעת שלא מדובר בשום דיאטה חדשה שאתם לא מכירים.
צלצולים רמים היכו באוזניי, רכבות מסע הסתחררו במוחי, וקונגו נוירוטי קדח לי ברקות.
אני פשוט עייפה מאוד. שוב לא עצרתי בזמן. שוב עברתי את הגבולות של עצמי כי לא יכולתי לסרב, כי לא רציתי לאכזב, כי לא חשבתי מספיק על עצמי, כי לא היה לי נעים, כי לא ידעתי לומר מילה אחת… 'לא'.
למה קשה לנו כל כך לומר 'לא'?
למילה 'לא' יש היבטים בריאותיים עמוקים והשפעה על ההתפתחות האישית והצלחתנו בכל זירות החיים. היא חזית של הגנה על עצמנו דרך שמירה על משאבים וכוחות. היא אמצעי לסינון מה שלא חשוב ותיעדוף הדברים שמשמעותיים עבורנו.
ומעל הכול, היא תרגול חשוב לאינטגריטי אליו כולנו שואפים – כשמחשבותינו, ליבנו, פינו ומעשינו… שווים!
המילה 'לא' יושבת לנו על הלשון בכוננות מתמדת אך כמעט תמיד נותרת מובטלת. איכשהו אנו בוחרים לספוג אותה בחזרה לתוכנו, ביודענו איזה מחיר אנו עומדים לשלם – בעבודה, בזוגיות, בהורות, במשפחה המורחבת, מול חברים, ואפילו מול אנשים זרים.
חוסר הרצון לאכזב בשילוב עם הצורך בהכרה ובאהבה – שיראו אותנו ושיגידו לנו כמה אנחנו נפלאים – הם הסיבות המרכזיות לקושי להגיד 'לא', והם הגורם לעומס הכבד שגובה מחיר כבד שמתיש אותנו לפרקים.
אנחנו לא אוהבים להגיד 'לא' ובטח לא אוהבים לשמוע 'לא' ולו משום שהמילה הקטנה הזאת מהווה עבורנו רפלקציה לדיאלוג סמוי שמתנהל בתוכנו, בין הצורך במערכות יחסים נפלאות וריצוי האחרים, לבין הרצון שלנו לשמור על עצמנו, ועל המשאבים המוגבלים והנזילים שעומדים לרשותנו.
אז למה אנחנו נמנעים מלומר פשוט… לא?
- כי אנחנו לא רוצים לפגוע ולא אוהבים לריב ולהתעמת עם אחרים.
- כי חונכנו להיות מנומסים ושרותיים כלפי הסביבה.
- כי יש כאן שיקול הישרדותי היום אתה זקוק לי ומחר אני לך, וכמה טוב ש"בנק הטובות" שלנו יהיה ביתרת זכות.
- כי מתקיים בה צורך אוניברסלי של שייכות כאילו שייכות היא פרס על עשייה מתמדת. וככל שנעשה יותר כך נהיה שייכים יותר.
- כי אנחנו לא מתחשבים בנו מספיק!
כך או כך, מתגלה דבר מרתק. כל הסיבות להימנעות מלהגיד לא – מקורן בנו, בפרדיגמות החיים שאימצנו, ובפרשנויות שלנו בלבד. ואינן קשורות בשום צורה לצורך של האחר.
הרצון לא להיראות אגרסיביים וכפויי טובה והצורך לרצות ולא לאכזב, הם שמנחים אותנו להימנע מ'לא' אך האם אנחנו באמת מאכזבים? הרי איש מאתנו לא באמת רוצה שישיבו לו 'כן' רק מתוך חובה שספק אם קיימת בכלל. נהפוך הוא, אנו יודעים להוקיר ולכבד דווקא כשאנשים כנים מולנו ומשתפים אותנו בחוסר היכולת שלהם להיענות לנו, אנו מעריכים זאת מאוד, ויודעים לפנות ולמצוא פתרונות אחרים.
עדיין מתקשים להגיד 'לא' בלי ללקות בהתכווצות מעיים? בצדק. זהו שינוי התנהגותי שמתחיל בהבנה, וממשיך בעשייה המשנה את מבנה המוח ויוצרת בו ערוצים חדשים המשפיעים ומחזקים את הרגשות והתחושות שלנו.
הנה השלבים לפניכם:
1. מבינים שיש לנו אינטרס אישי לשמור על עצמנו ועל המשאבים שלנו ולא פחות מכך, זה נכון ומוסרי להיענות לבקשות רק כשאנחנו יכולים ורוצים.
2. עושים 'לא' לאט ובזהירות:
- תרגלו שלוש שניות של אומץ ותגלו שהשמיים לא נפלו עליכם (עוד על 3 שניות של אומץ – כאן).
- שתפו בכנות "קשה לי לסרב לך, אבל אני לא יכול/פנוי/מסוגל… בבקשה סלח לי, אבל לא הפעם".
- רתמו להבנה "אני יודע שאתה לא רוצה שאגיד כן אם אני לא יכול… נכון? אז אנא הבן אותי הפעם".
- חלקו את ה'לא' לחלקים אולי יש דברים שתוכלו להתחייב עליהם מתוך כלל הבקשה ולאחרים תסרבו – "אני יכול לעשות את זה ואת זה, אך את היתר אני לא יכול להתחייב לעשות…"
- עזרו במציאת פתרון אחר במקומכם "אני מצטער, אך הפעם לא אוכל לסייע, אבל יש לי מישהו נהדר שמתאים לזה ושיוכל אולי לעזור לך… הנה מספר הטלפון שלו" (הקפידו להפנות למישהו שיודע להגיד "לא", כדי לא להתקיל גם אותו 😊).
- מננו את ה'לא' בחרו באיזה תחומי חיים אתם מוכנים ללכת גם מעבר לרצונות והצרכים שלכם, והיכן אינכם מוכנים להתפשר. למשל – בבית תבחרו להשתמש בסירוב מדי פעם, ובעבודה תשתדלו לסייע, או להיפך.
"אולי' אולי נראה לכם לרגע פתרון יעיל שמאפשר לכם לא להגיד 'לא' ובו זמנית לא להתחייב ל'כן', אך זהו פתרון לא הגון ולא הוגן המותיר את האחר בסימן שאלה מתמשך שמייצר ציפיות שווא ואכזבות שיחזרו אליכם כבומרנג, ולא פחות מכך – משאיר אתכם בחפירות עצמיות מתישות של הטלטלות בין כן ולא… היו ברורים לעצמכם ולאחרים. זה חשוב לכם!
3. תחושות ורגשות מתגבשים לאט להקלה גדולה כשאנו מבינים שה'לא' הוא שד ידידותי ולא כל כך נורא. וכך נסגר מעגל האינטגריטי שתמיד מייצר רצון ל… עוד!
וחלון קטן למחשבה…
ה'לא' נכון ותקף גם לגבי ה'כן' המיותר שאתם נוהגים לקחת על עצמכם כשאתם עייפים, תשושים ולא מסוגלים… לא עוד! מהיום ה'לא' הוא ה'כן' החדש – כי לפעמים מגיע גם לכם .
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
