בלוג הציפור

אני חולה כבר כמעט שנה. חיידק שעבר מוטציה התיישב לי בגוף ושום טיפול לא מצליח עדיין להכניע אותו. הוא לא מדבק ולא עובר לאף אחד, הוא יושב אצלי בטוח ונחוש, ואני… למדתי לחיות אתו, בינתיים.

עשרה חודשים של אנטיביוטיקה מייצרים תופעת לוואי של חולשה כללית וערפול מתמשך. בתחילה הרגשתי עם זה רע, היום אני יודעת שהערפול המעייף הזה הביא לחיי מתנה גדולה… מתנת הבהייה!

אני אדם של עשייה מתוקתקת, רצה ממטלה למטלה, לומדת, מלמדת, מאמנת, מטפלת, אימא, אישה, חברה… חוקרת, לומדת, כותבת 24 שעות ביממה. אני יצור שניזון מאינטנסיביות – שם פורחת אצלי היצירה. אבל בחודשים האחרונים ה state of mind שלי השתנה. אני זזה יותר לאט, כותבת וחושבת יותר לאט, מדברת הרבה פחות, מתאמצת הרבה פחות, נחה הרבה יותר, ובעיקר מתרגלת בהייה שאינה מצריכה מאמץ.

בתחילה ניסיתי להילחם בתופעה. מקלחות קרות, ספורט ושתיה קפואה, וכשבסוף הרפיתי, יצאתי למסע חדש בממד אחר שאינני מכירה. בין מטלה אחת לשנייה, אני יושבת ובוהה. בגינה, בחדר השינה, במשרד, בסלון, וגם ברמזור בכביש, בבית קפה… המוח שלי עובר אוטומטית למצב מנוחה כדי לשמר את האנרגיה שנמצאת במחסור.

ככל ששכללתי את הבהייה כך התחלתי לגלות בתוכי רבדים עמוקים מאוד ושונים מכל מה שידעתי, מבלי להתכוון נפתחה לי עוד קומה עמוקה במרתפי התודעה… שקט אדיר הופיע ואתו תובנות שברגע הראשון נדמו כהזיה. כשהפחד התפוגג והרגל הבהייה הפך שגרתי הסכמתי לקבל, להקשיב ולתת לו מקום.

מי שמכיר אותי יודע שאני 'מעבדה מהלכת', לא משאירה בחיי אבן אחת לא הפוכה… בטח לא כשאני מבינה שנפלה לידי הזדמנות חדשה ובלתי מתוכננת ללמוד, לחקור עולם חדש, תופעה לא מוכרת, תחושות שמהדהדות בחיי מבלי שהוזמנו… קפצתי על ההזדמנות והתחלתי בחקירה.

בהתחלה עם כל בהייה דיווחתי לעצמי בכתיבה מה אני רואה. כשהצטברו מספיק דיווחים חיפשתי מכנים משותפים. ואז זה היכה בי בחוזקה. כל הדיווחים ללא יוצא מן הכלל לא עסקו בתמונות שהיו לי מול העיניים בזמן ההתרחשות, אלא בתמונות שעלו מבפנים. לא מצאתי דיווחים של צבעים, צורות, קומפוזיציות נייחות או ניידות. גם לא פרצופים או שמות ואפילו לא מילים מזדמנות… אלא רק תחושות עמוקות, מחשבות, שאלות וטקסטים שלעתים נראו נטולי כל קשר למציאות.

המשכתי בקריאה של מאמרים ומחקרים מהארץ ומהעולם על 'בהייה'. מצאתי די מהר את שחיפשתי… אחד הגילויים המרגשים של חקר המוח בעשור האחרון הוא רשת הדי-פולט, בעברית 'רשת המנוחה' שהתגלתה בטעות בזמן ניסוי כשנחקרים שכבו בתוך מכשירי fMRI והתבקשו להמתין בין הצגת סטים שונים של גירויים. בעת ההמתנה המכשירים המשיכו לסרוק את מוחם ושם נמצא החידוש – התברר שבזמן מנוחה/בהייה, כשאנחנו לא עוסקים במשימה מסוימת, המוח לא כבה, אלא עובר ל'רשת ברירת המחדל' המפעילה אזורים שונים במוח בו זמנית ובצורה מתואמת, ונמצאה קשורה למגוון תפקודים מנטליים של התבוננות פנימית, דמיון ויצירת תסריטים וניבויים עתידיים.

המידע החדש התחבר לפרטי מידע שאני אוספת אצלי במחשב בתיקיית 'המוח הנפלא' – סרטים, מחקרים, ניסויים שחברו לטכניקת עבודה קסומה, ואפשרו לי שוב, בפעם המי יודע כמה להפוך ידע גבוה ומרוחק לכלים פרקטיים שכל אחד יכול ליישם בחייו… בדיוק כמו שאני אוהבת.

חיידק יקר שלי, אני מכירה לך תודה… עכשיו אתה יכול ללכת.

אם אתם רוצים להתנסות בחוויה… תפנו לעצמכם כמה דקות ביום לבהייה. הסתכלות לא מפוקסת,
ללא מחשבות. עיניים פקוחות 'רואות לא רואות' אל תתמקדו בכלום, אל תנסו להבין דבר,
הרפו מהכול והתבוננו. קצת כמו להסתכל על תמונה בעיניים מצומצמות.
בסיום הסשן היומי כתבו באופן אסוציאטיבי, בלי לחשוב… וקראו את שעלה מכם.
מובטחת לכם חוויה שלא הכרתם עד היום…