בלוג הציפור

אתמול בעודי מנחמת אבלים קיבלתי וטס-אפ קולי מגור-בכור שנסע לפסטיבל מוזיקה של צעירים חסרי מנוח בקרואטיה.

"אמא, אני אבוד, אני גמור".

"מה קרה, אהוביק?" השבתי בהקלטה דאוגה.

"נשדדתי" השיב לי במילה אחת, ולי נעשה שחור בעיניים. "כשחזרתי מחוף הים לאתר הקמפינג גיליתי שאין לי אוהל ושק שינה ותרמיל, אין לי נעליים ובגדים וכלי רחצה, אין גם מצלמת גו-פרו ואביזרים וסלולרי, נותרתי בבגד ים עם ארנק ודרכון שהיו בלוקר." הקליט את עצמו בלי דרמה. כזה הוא, מן יצור חיובי בלתי נלאה.

"הכל בסדר, גור-אדם, תן לי דקה לעשות סדר במחשבות ומיד חוזרת אליך. בינתיים תשתה משהו קר ותנשום כמו שלימדתי אותך" השבתי.

"אנחנו כאן עם סלולרי אחד וסוללה מותשת, לכן נוכל לדבר רק בווטס-אפ" הסביר לי את המגבלות הצפויות, וגם, אני חייב להתקפל, בעצם אני כבר מקופל כי אין לי כלום, אנחנו עולים על האוטובוס לכיוון שדה התעופה בעוד חצי שעה".

הופה… אני כבר מריצה אופציות, הזמן דוחק, והילד שלי שדוד-עירום בארץ זרה.


'מודל הלופ' © שאני מלמדת בסדנאות ובקורסים שלי קם לתחייה מיד. ככה זה, הוא כבר חלק ממני, עוזר לי לנהל כל סיטואציה בחיים במהירות ובבהירות שיא… אני פונה לעצמי:

אני מתחילה… "תגדירי את הסיטואציה. בלי רגשות, בלי היסטריה, רק עובדות נקיות"

– הבן שלי נשדד ונותר נטול כל בארץ זרה.

וממשיכה… "האם הסיטואציה טובה או רעה?"

– בטח רעה… למרות שבליבי פנימה, אני קצת שמחה על השיעור שהיצור קיבל היום. אולי הוא ילמד סוף סוף לשמור על חפציו ויפסיק להתפזר, כמנהגו בעשרים ושלוש שנות חייו המבורדקים.

ומסיימת… "האם הסיטואציה בשליטתי או לא?"

– אורלי, תתרכזי בבקשה, צריך לעשות כאן סדר: 


בשליטתי

• בשליטתי לבדוק בדקות הקרובות את פוליסת הנסיעות שלו.
• בשליטתי להרגיע אותו.
• בשליטתי לשלוח צוות חילוץ (טוב נו, לא ממש…)

לא בשליטתי

• מה שקרה לא בשליטתי.
• הוא (הגור) לא בשליטתי.
• מה שנשדד לא בשליטתי.
• הקרואטים והמשטרה שלהם לא בשליטתי.
• מועד הטיסה וההסעות לא בשליטתי. 

עכשיו המפה ברורה ומאפשרת לי לצאת לדרך:

בשליטתי – מתקשרת לבן זוגי שמבין בביטוח ולומדת ש"צריך לגשת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה מפורטת, להביא העתק לחברת הביטוח בארץ ולקוות לטוב".

חוזרת אל הגור שלי מצוידת בתשובה ועל הדרך מרגיעה אותו ומעודדת מעט.

כעת אני מניחה לעצמי. עשיתי כל מה שיכולתי וכל מה שהיה בשליטתי. ועד שהוא יעשה את שלו, אני עוברת לצד המאתגר יותר במודל שלי, הצד שלא בשליטתי – עבודה עם מחשבות ודאגות והתמודדות עם הנטייה המידית לראות בכל מצב כזה קטסטרופה בקנה מידה עולמי.

כשסיטואציות בחיים אינן בשליטתנו, נותר לנו רק לשחק עם המחשבות ולנסות לעשות "היפוכים" המייצרים באופן מידי הרגשה טובה יותר ולרוב גם מחויכת. זה גם אופטלגין לשכל וזה גם תומך בתפקוד שפוי ויעיל במצבים חריגים.

מחלצת גיליון A4 מהמדפסת וניגשת למשימת ההיפוכים:

• יש לו בגד ים. גם זה משהו.
• הארנק והדרכון ניצלו. הכי משהו.
• טיסה ללא ציוד קלה, מהירה ונוחה יותר.
• מזל שקיץ. אפשר להסתובב בבגד ים.
• יש ביטוח. יש תקווה לפיצוי על הנזק.
• השוד התרחש בלילה האחרון של הפסטיבל. הוא לפחות נהנה משבעה ימים מושלמים.
• הוא גם ככה רצה להחליף את הסלולרי ולקנות לעצמו גו-פרו חדשה.
• להסתובב בטרמינל בלי בגדים… חוויה ברישיון.
• יש לו אחלה 'סיפור לנכדים'.
• ואולי, רק אולי… הוא ילמד מזה משהו.

התבוננתי בהיפוכים המחשבתיים שלי וחייכתי לעצמי. האמת, נקרעתי מצחוק. אני כבר מרגישה טוב יותר ובכל מקרה הגור שלי בדרך הביתה… בריא, שלם ועירום.

שלחתי לו את רשימת ההיפוכים וקיבלתי הקלטה של פרצי צחוק שלו ושל חבריו למסע המוזיקלי.

________________________

נתב"ג. השעה 04:00.

יושבת בשיכול רגליים על מכסה מנוע מחומם. ברדיו מוזיקת לילה נהדרת ב 99FM, סיגריה ביד אחת וקפה בשנייה. נושמת אוויר של שדה תעופה וממתינה לנוחת האמיץ.

ואז זה קורה… הגור המפוזר שלי, המיוחד והאהוב, מתקרב אלי עם בגד ים זעיר, כפכפים מאולתרים וכובע ארנב על הראש.

אנחנו מתחבקים. צוחקים. מדברים… הכל בסדר! מחר בבוקר נראה מה עוד אפשר לעשות ועד אז – אני מגישה לו במבה ופחית קולה, להמתיק את הגלולה שהייתה מרה מאוד עד לפני כמה שעות ועכשיו היא סתם עוד סוכרייה חמוצה-מתוקה.

________________________

כשנתקלים בסיטואציות לא טובות, מהסוג המעצבן הזה שמערער אותנו ברגע, אפשר בקלות לשקוע לתוכן – לכעוס, להלקות את עצמנו, להאשים את הסביבה, בקיצור להתבוסס ב… סבל!

אבל תמיד יש בידינו לנהל את המצב בצורה נקיה, מדויקת ומחויכת.

במקרים כאלה נפעל בתבונה ואחריות:

1. ננקה את הסיטואציה מפרשנות ומהיסטריה ונגדיר אותה לעצמנו בצורת עובדות יבשות.
2. נבחן את מוטת השליטה שיש לנו עליה – לרוב נבחין שיש בה גם וגם.
3. מה שיש לעשות – נעשה. אנחנו מצוינים בעשייה! וכשפועלים לא מרגישים קורבנות של המציאות והחיים, לא מאשימים ומתלוננים. העשייה ממלאת בתקווה ומזריקה משאבים הדרושים כל כך לשיפור המצב.
4. מה שלא ניתן לעשות – לא נעשה. אבל במקום להכריז מלחמה על טחנות רוח נפעיל את יכולת הדמיון הנפלא שיש לנו ותמיד נוכל למצוא משהו טוב, מיטיב ומחויך, גם במקרים קשים במיוחד.

זהו מקטע קטן של טכניקות מעולם תודעת האושר. כך נראית עבודת מודעות שלוקחת אחריות מלאה על המציאות. זו הדרך היחידה להישאר בשליטה ולשמור על עצמנו, גם כשטוב וגם כשרע. 


היו ברורים, סדרו את המחשבות והמעשים וצאו לדרך…

החיים מלאים בסיטואציות מאתגרות וחבל על כל היתקעות מיותרת.

תפסיקו להתווכח עם המציאות, הביטו לה בעיניים ותפעלו. ללא קיטורים, תלונות והאשמות…

הם לא מובילים לשום מקום!