ויכוחים קרים, צ´יפס חם
צפיתי בהם מתווכחים על פינת הבר, זה נשמע כמו ויכוח פוליטי קר. ההוא מימין זקף את גופו הקצר, כלומר תפס גובה ונאם בפתוס דרמטי על עניין חשוב שאין לי מושג מדויק מהו, אבל מהאינטונציה הבוטחת והנחישות שהוא הפגין, בסגנון 'כתבנו לענייני שלום, בריאות, חברה וביטחון', נראה שלפחות הוא… הבין.
ובעודו מתלהם במרץ, נכנס חברו בכל הכוח. הגביה את כתפיו ופער את פיו בהמתנה שהצד השני יזדקק אולי… לנשימה קצרה. וכשזה קרה, הוא נכנס לפעולה, נופף בידיו כאילו בכוחו למחוק את המילים של בן שיחו, קולו צבר תאוצה, ידיו הרחיבו רדיוס, וכך ניצבו להם שני הטווסים זה מול זה, בפנים סמוקות ובשפתיים רוטטות, במצב כה מוכר וכה מוזר של שני בני אנוש שספק אם שומעים אפילו… את עצמם!
ומשום שאינני מבינה בצרפתית אף מילה, הרשיתי לעצמי להתמקד רק בבהייה, להתענג על צלילים של שפה זרה, ולחקור אינטונציה ושפת הגוף, שלרוב מיתרות כל היכרות.
בשיח מתלהם-רגשי דעות לא משתנות ועמדות לא נזנחות – האם ראיתם פעם מישהו שהחליף נאמנות למפלגה, המיר את דתו, או הפך לטבעוני רק בשל ויכוח מלא אמוציות, כזה סתמי? ההיפך הגמור, בויכוחים מן הסוג הזה כל צד נותר בשלו, מבצר יותר את עמדתו ויורה בנשק אוטומטי על כל מי ומה שמאיימים על דעתו.
למה?
כי אנשים לא באמת מתווכחים כדי להיפתח לדעה שונה משלהם ולשקול ברצינות אפשרות לאמץ אותה לחייהם. אנשים מתווכחים בעיקר כדי להגן על מה שהביאו מהבית, כדי להדק אחיזה בתפיסה איתה יצאו לדרך ושככל הנראה גם יחזרו איתה.
ועל הדרך הם נהנים להקשיב לעצמם, מתלהבים בפעם המי-יודע-כמה ממה שיש להם להגיד, מתאהבים שוב ברעיון אותו הם מייצגים, ומרגישים עכשיו הרבה יותר צודקים.
אז בשביל מה אנחנו מתווכחים? אולי בכלל עדיף היה להישאר בבית מול המראה, לנאום לה את דעתינו המלומדת בדרמה ראויה… איכשהו נראה לי שבאופן די מדהים, המראה (שלא כבני אדם) עשויה אפילו… להסכים.
ואז נוכל לצאת לבר ולהתפנות לשיח אנושי חסר תכלית, לדיאלוג נפלא עקר – על דברים פשוטים, על נושאים שאינם ברומו של עולם, כמו טעמם המשמח של קטשופ, וחרדל, על קרנצ'יות הצ'יפס שיצא עכשיו מסיר השמן הרותח ומוגש בקפידה מרושלת בעציץ כחלחל.
ואם בכל זאת התחלתם ויכוח, זכרו שיש רק שני סוגים של וויכוחים:
– ויכוח על עובדות (אקסיומות) הוא ויכוח מיותר. הרי אין לכם סיבה להתווכח על זה שהמים רטובים, שבחורף צפויים עננים כבדים, שבבוקר תזרח השמש, שבלילה היא תשקע.
ואם בטעות נגררתם לוויכוח על עובדות, הפסיקו, גייסו אצבע פנויה וטלפון חכם, גילשו לגוגל ומצאו תשובה, נסו להסכים עליה והמשיכו לנושא הבא.
– ויכוח על דעות נפוץ יותר. הוא מחייב אתכם להסכים שכמספר בני האדם כך מספר הדעות, ולכן יש הרבה יותר מאמת אחת ולכל אחד זכות מלאה לאחוז באמת הסובייקטיבית שלו באמונה שלמה.
ולכן במקרה כזה מומלץ לשמור על חוק ה'שלוש פעמים פינג-פונג' – תיהנו משלושה סבבים של ניסיונות שכנוע אמיתיים: "אתה אומר – הוא אומר" והקפידו להקשיב בעת שהשני מדבר! אם לא הצלחתם לשכנע – תוותרו בהסכמה. הפסיקו מיד, תלחצו ידיים ותחזרו לצ'יפס לפני שהוא מתקרר.
לעולם תדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם!
בלוג קצר לפני/אחרי בחירות… שנלמד את היכולת ליהנות דווקא מדעות שונות.
ובעודו מתלהם במרץ, נכנס חברו בכל הכוח. הגביה את כתפיו ופער את פיו בהמתנה שהצד השני יזדקק אולי… לנשימה קצרה. וכשזה קרה, הוא נכנס לפעולה, נופף בידיו כאילו בכוחו למחוק את המילים של בן שיחו, קולו צבר תאוצה, ידיו הרחיבו רדיוס, וכך ניצבו להם שני הטווסים זה מול זה, בפנים סמוקות ובשפתיים רוטטות, במצב כה מוכר וכה מוזר של שני בני אנוש שספק אם שומעים אפילו… את עצמם!
ומשום שאינני מבינה בצרפתית אף מילה, הרשיתי לעצמי להתמקד רק בבהייה, להתענג על צלילים של שפה זרה, ולחקור אינטונציה ושפת הגוף, שלרוב מיתרות כל היכרות.
בשיח מתלהם-רגשי דעות לא משתנות ועמדות לא נזנחות – האם ראיתם פעם מישהו שהחליף נאמנות למפלגה, המיר את דתו, או הפך לטבעוני רק בשל ויכוח מלא אמוציות, כזה סתמי? ההיפך הגמור, בויכוחים מן הסוג הזה כל צד נותר בשלו, מבצר יותר את עמדתו ויורה בנשק אוטומטי על כל מי ומה שמאיימים על דעתו.
למה?
כי אנשים לא באמת מתווכחים כדי להיפתח לדעה שונה משלהם ולשקול ברצינות אפשרות לאמץ אותה לחייהם. אנשים מתווכחים בעיקר כדי להגן על מה שהביאו מהבית, כדי להדק אחיזה בתפיסה איתה יצאו לדרך ושככל הנראה גם יחזרו איתה.
ועל הדרך הם נהנים להקשיב לעצמם, מתלהבים בפעם המי-יודע-כמה ממה שיש להם להגיד, מתאהבים שוב ברעיון אותו הם מייצגים, ומרגישים עכשיו הרבה יותר צודקים.
אז בשביל מה אנחנו מתווכחים? אולי בכלל עדיף היה להישאר בבית מול המראה, לנאום לה את דעתינו המלומדת בדרמה ראויה… איכשהו נראה לי שבאופן די מדהים, המראה (שלא כבני אדם) עשויה אפילו… להסכים.
ואז נוכל לצאת לבר ולהתפנות לשיח אנושי חסר תכלית, לדיאלוג נפלא עקר – על דברים פשוטים, על נושאים שאינם ברומו של עולם, כמו טעמם המשמח של קטשופ, וחרדל, על קרנצ'יות הצ'יפס שיצא עכשיו מסיר השמן הרותח ומוגש בקפידה מרושלת בעציץ כחלחל.
ואם בכל זאת התחלתם ויכוח, זכרו שיש רק שני סוגים של וויכוחים:
– ויכוח על עובדות (אקסיומות) הוא ויכוח מיותר. הרי אין לכם סיבה להתווכח על זה שהמים רטובים, שבחורף צפויים עננים כבדים, שבבוקר תזרח השמש, שבלילה היא תשקע.
ואם בטעות נגררתם לוויכוח על עובדות, הפסיקו, גייסו אצבע פנויה וטלפון חכם, גילשו לגוגל ומצאו תשובה, נסו להסכים עליה והמשיכו לנושא הבא.
– ויכוח על דעות נפוץ יותר. הוא מחייב אתכם להסכים שכמספר בני האדם כך מספר הדעות, ולכן יש הרבה יותר מאמת אחת ולכל אחד זכות מלאה לאחוז באמת הסובייקטיבית שלו באמונה שלמה.
ולכן במקרה כזה מומלץ לשמור על חוק ה'שלוש פעמים פינג-פונג' – תיהנו משלושה סבבים של ניסיונות שכנוע אמיתיים: "אתה אומר – הוא אומר" והקפידו להקשיב בעת שהשני מדבר! אם לא הצלחתם לשכנע – תוותרו בהסכמה. הפסיקו מיד, תלחצו ידיים ותחזרו לצ'יפס לפני שהוא מתקרר.
לעולם תדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם!
בלוג קצר לפני/אחרי בחירות… שנלמד את היכולת ליהנות דווקא מדעות שונות.
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
