בלוג הציפור

אני אישה. ואני דוברת גברית שוטפת... לפחות כך חשבתי עד היום.

גדלתי עם אח יחיד, אני אימא לשלושה בנים ביולוגים ועוד שניים של בן זוגי, ועוד לפחות שמונה זכרים מאומצים שחיו אצלי לסירוגין במשך שנים. אני חיה בזוגיות עם גבר, וחבריי הקרובים ביותר נמנים עם המגדר האחר.

פעם היה לי ברור איפה מתחילה ומסתיימת נשיות והיכן מתחילה ונגמרת גבריות. פעם חשבתי לתומי שאני יודעת מה גברים צריכים ורוצים וחושבים... לאחרונה הבנתי, שממש לא.

מישהו הזיז לנו את הגבינה הזאת. יש אומרים שהיא עברה לכתובת לא ידועה. פעם רק נשים לא ידעו מה הן רוצות, ועכשיו הצטרפו הגברים למבוכה. וככל שהם נעשים יותר מבולבלים, כך אנחנו יותר מבינות – מה אנחנו רוצות.

אנחנו רוצות אתכם קשוחים וחזקים
אבל לא יותר מדי, לא תמיד, רק כשמתאים.
רוצות אתכם רכים, מכילים, מקשיבים
אבל לא כל הזמן, רק קצת, לפעמים.
רוצות אתכם שותפים מלאים, שוויוניים 
אבל לא ממש, לא בכל דבר, רק במקומות הנכונים.
רוצות אתכם עושים ספונז'ה, מגדלים ילדים, 
מגהצים, מבשלים, מדיחים כלים.

אבל גם,
רוצות אתכם עם חגורת כלי עבודה על המותניים, מסוקסים
עם פטיש ביד, כובע אוסטרלי, מצוידים בדגמ"ח עם המון כיסים.
רוצות אתכם שקטים, מופנמים, פשוטים, מחוברים לאדמה
אנשי ערבות, עם ג'יפ נוטף הורמונים, כלב, סוס ומדורה. 

אבל גם,
רוצות אתכם מדוגמים, נימוסיים, הישגיים, מחוברים להצלחה
שתמיד תדאגו לנו, תשמרו עלינו, ותפרנסו היטב ת'משפחה.
רוצות אתכם גם וגם, לא תמיד, לפעמים
רוצות אתכם כך וכך, קצת, הרבה, כשמתאים.

אנחנו... רוצות אתכם! 
אבל בחייאת... מה אתם רוצים?

 - העליתי את הפוסט הזה לרשת וקיבלתי המון תגובות -  

אז התיישבתי לענות לכולם, ובעוד אני מקוששת אינפורמציה שתקדם לי את ההבנה, צליל המסנג'ר הכריז על הזמנה להתכתבות אנונימית עם גבר שאינני מכירה: 
- "את באמת רוצה לדעת מה אנחנו רוצים?" 
- חייכתי, הסתקרנתי והשבתי חזרה "באמת, מה אתם רוצים?"
- "אנחנו רוצים שקט". הוא ענה מהר.
- "אז קחו אותו", שיגרתי באסרטיביות משימתית ממוקדת מטרה.
- לקח לו רגע. "אתן לא נותנות לנו שקט, ואם ניקח אותו בעצמנו... חבל עלינו".
- "ואז?", שאלתי בזהירות מכבדת עם נגיעות התרסה.
- "את לא מבינה? זו הכרזת מלחמה", הוא ענה.
- אני בשלי. "ואז?" חזרתי ושאלתי.
- "אז יהיה לנו רעש", הוא ענה בחלחלה גמורה.
- המנטורית שבארון שלי זיהתה הזדמנות. לא התאפקתי והגשתי לו מענה טסטוסטרוני משתלח: "אז תתמודדו".
- פה הוא נשבר. לקח לו כמעט חמש דקות לכתוב שתי מילים. "אבל איך???" (שלושה סימני שאלה)

כאב לי, אני מודה.
אספתי כל פירור אמפטיה שהצלחתי לגייס והשבתי לו בכנות. "זו בדיוק הבעיה. אתם יודעים מה אתם רוצים. יודעים אפילו למה. אבל... שכחתם איך?"

גברים הולכים לאיבוד. אני רואה את זה בקליניקה כל הזמן. זוגות מתפרקים, נערים אבודים, אבות מחפשים דרך להנחיל גבריות לדורות הבאים. 'מעגלי גברים' צצים כפטריות בניסיון לשתף, לחלוק ולהבין, בניסיון להמיר גבריות מסורתית בגבריות מחוברת, חדשה.

זו לא רק הקורונה שמשנה עולמות, זה המין הגברי שעובר טלטלות. תהליך הסללה מפתיע שעובר בימים אלה מגדר שלם. 50% מאוכלוסיית העולם מתחילה לנוע לכיוון חדש ואחר.

מהי התנועה הזאת? ממה היא נובעת? ולא פחות חשוב – לאן פניה? איך היא משפיעה על גברים ונשים? האם היא טרנד אופנתי או שתשאיר בנו עקבות? 
המון שאלות. מודה שאני מתקשה למצוא להן תשובות. 

בדיוק בשביל זה הזמנתי למפגש ה- ShareRing החודשי שלנו את אבי דאדון - איש חינוך, מאמן אישי ועמית בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית. ביחד איתכם נפתח חקירה אמיצה בנושא הכואב, המסקרן, המאתגר, שנוגע בכולנו!
גבריות מחפשת כיוון