השתטחתי וקיבלתי בראש
יש לי חברה שגרה כבר שנים רבות על ראש הר בצפון הארץ. אישה מופלאה שחצתה את השישים לחייה, חכמה כמו שאמאן ורגישה כילדה קטנה. גופה חזק ורוחה עוד יותר, והיא כולה טוב ורגש ואהבת אדם. אישה מיוחדת שלא פוגשים בכל יום.
במו ידיה היא בנתה ועדיין בונה את ממלכתה הפרטית – בית משושה ככוורת דבורים שכולו עבודות אומנות, חדרים ללא דלתות שכל אחד מספר סיפור, צורות גיאומטריות מחושבות שאוגרות אנרגיה מהטבע… מקום להשראה.
היא מתעוררת בכל בוקר עם הזריחה ושוכבת לישון מוקדם. מעבדת לבד את אדמתה, מקלטרת, שותלת וזורעת, מוסקת זיתים לשמן משובח, מבקעת בולי עצים להסקה בחורף, ונהנית מאוויר הרים צלול בקיץ ומנוף עוצר נשימה כל השנה.
שנים לאחר שפגשתי בה בעת לימודי בחו"ל לקח אותי בן זוגי לבקר אותה על ההר בפעם הראשונה. קבלת פנים שקטה, חיבוק שקט, קפה שקט, תמרים שקטים… שלושה אנשים מתנהלים זה לצד זה ללא מילים. במחיצתה הזמן עומד מלכת. בנסיבות אחרות הייתי חשה בוודאי אי-נוחות ורגל ימין הייתה כבר מזמן קופצת.
כשהגיעה עת הכנת ארוחת הערב הם הציעו לי בנימוס ללכת לטייל. מן המפורסמות היא שכישורי הבישול שלי לא משהו. לדעתם עדיף היה שאטייל ואכתוב משהו במקום שאשרוף את הדגים שהבאנו מהדרך. ואני קיבלתי על עצמי את הגזרה בהכנעה ובאהבה.
אז יצאתי לתור ברגל את קברי הצדיקים הסמוכים שמעולם לא יצא לי לבקרם… בראשי מניתי את הסגולות שצפויות לנחות על ראשי – זוגיות ופוריות, פרנסה ועושר, שמירה והצלה מסכנות, חכמה והצלחה בלימוד, גאולה וחיזוק הנפש, וכמובן בריאות. ישבתי שעה ארוכה לצד צדיק מנוח אחד, והבטתי בעננים. התעלות מיסטית לא חוויתי אבל הרביתי לחשוב עליו ועד כמה הייתי שמחה לשוחח אתו עכשיו. שיח של אנשים שמתעסקים בחיים.
כשהתמלאתי שקט כתבתי במחברת שאלה אחת בלבד: "לכל הדברים הראויים יש סגולות, איך זה שאין סגולה לאושר?" התייעצות זריזה ומוקדמת עם גוגל העלתה כי לאושר אין אפילו צדיק ממונה אחד לרפואה.
את התשובה קיבלתי עוד באותו הערב…
צליל גונג מדנדן בישר שארוחת הערב מוכנה. קמתי לאט ועשיתי את דרכי אל הבית הנמוך והצנוע. הם כבר הסבו לשולחן גאים בעמלם וקיבלו את פני בחיוך מאיר. התיישבתי והמתנתי. מנסה ללמוד את חוקי המקום. נדמה היה כי תנועה או צליל מיותרים יחרבו את האנרגיה המיוחדת השורה בבית. ואני כמו ילדה האחוזה בתודעת פליאה, הבטתי בשניהם וחיקיתי את פעולותיהם – חוויה מדהימה בפני עצמה… חוויה של ראשוניות שמזמן נשכחה!
כשהוגש המזון ביקשה חברתי לברך. כדתייה לשעבר התכוננתי לטקס נטילת ידיים ולברכת המוציא, אך הם לא קמו ממקומם. במקום זאת בעלת הבית הביטה בעינינו, חייכה חיוך טוב ושקט, ואמרה בכוונה גדולה ומעומק הלב, רק מילה אחת! זה הכל!… "הללויה".
ברגע זה התרחשו בו-זמנית שני דברים. קיבלתי תשובה לשאלה שהטרידה אותי קודם וגם התחלתי לבכות.
חכם דרוזי זקן דיבר אתי פעם על 'שלושת התיקונים'. הוא לימד אותי שיש בסך הכל שלושה 'מטבעות' שבני-אדם בגלגול הזה משלמים בהם: או בכסף או בבריאות או במערכות יחסים. בכולם או בחלקם. "נסי למצוא אתגר או קושי שאתו מתמודדים בני-אדם ושלא נופל באחת משלושת הקטגוריות הללו" הוא דחק בי. אין כזה. בדקתי. בחיי, נסו בעצמכם.
במסע החיים כולנו שואפים ל"זוגיות ופוריות, פרנסה ועושר, שמירה והצלה מסכנות, חכמה והצלחה בלימוד, גאולה, חיזוק הנפש ובריאות". ובדרך משלמים בכסף, בבריאות או במערכות יחסים. זו הסיבה לכך שאנו מצויים תמיד בחוסר ומנסים לאגור עוד ועוד בכל אחד משלושת המחירים.
להיות מאושר פירושו להתנהל עם ה"לא 100%" שבכל אחד מתחומי החיים, ובכל זאת לדעת להגיד, מתוך כוונה עמוקה, מילה אחת בכל רגע נתון… "הללויה".
הללויה היא הודיה עמוקה ביותר שאנו שוכחים לבטא, כי אנו מונעים מהחוסר ומקבלים כמובן מאליו את מה שיש. התרגלנו להתמקד במה שלא השגנו, במה שעדיין אין לנו ויש לאחרים, במה שאנחנו רוצים ואף פעם לא מספיק… הללויה על האוכל שעל השולחן, הגג מעל הראש, הבריאות, המשפחה, החברים, העבודה והאפשרות והיכולת לעשות דברים שאנחנו אוהבים… וגם על מה שלא מושלם שהופך אותנו לאנשים יותר משוכללים, רגישים וחומלים.
"הללויה כסגולה לאושר?… כן, זאת התחלה ממש טובה.
נסו לאתגר את עצמכם בפרופורציות. הסתכלו על הטוב וגם על הפחות, הביטו על עצמכם וראו שאתם בסך הכל בסדר, גם אם לא הכל מושלם. ואמרו בכוונה עמוקה ובשקט צנוע… "הללויה"… כשמתרגלים קשה להפסיק, זה ממכר. ראו הוזהרתם.
תודה לאישה אחת קסומה, אמיצה ומיוחדת, שלימדה אותי להודות במילה אחת-קטנה-גדולה… על מה שיש לי בחיים! הללויה.
במו ידיה היא בנתה ועדיין בונה את ממלכתה הפרטית – בית משושה ככוורת דבורים שכולו עבודות אומנות, חדרים ללא דלתות שכל אחד מספר סיפור, צורות גיאומטריות מחושבות שאוגרות אנרגיה מהטבע… מקום להשראה.
היא מתעוררת בכל בוקר עם הזריחה ושוכבת לישון מוקדם. מעבדת לבד את אדמתה, מקלטרת, שותלת וזורעת, מוסקת זיתים לשמן משובח, מבקעת בולי עצים להסקה בחורף, ונהנית מאוויר הרים צלול בקיץ ומנוף עוצר נשימה כל השנה.
שנים לאחר שפגשתי בה בעת לימודי בחו"ל לקח אותי בן זוגי לבקר אותה על ההר בפעם הראשונה. קבלת פנים שקטה, חיבוק שקט, קפה שקט, תמרים שקטים… שלושה אנשים מתנהלים זה לצד זה ללא מילים. במחיצתה הזמן עומד מלכת. בנסיבות אחרות הייתי חשה בוודאי אי-נוחות ורגל ימין הייתה כבר מזמן קופצת.
כשהגיעה עת הכנת ארוחת הערב הם הציעו לי בנימוס ללכת לטייל. מן המפורסמות היא שכישורי הבישול שלי לא משהו. לדעתם עדיף היה שאטייל ואכתוב משהו במקום שאשרוף את הדגים שהבאנו מהדרך. ואני קיבלתי על עצמי את הגזרה בהכנעה ובאהבה.
אז יצאתי לתור ברגל את קברי הצדיקים הסמוכים שמעולם לא יצא לי לבקרם… בראשי מניתי את הסגולות שצפויות לנחות על ראשי – זוגיות ופוריות, פרנסה ועושר, שמירה והצלה מסכנות, חכמה והצלחה בלימוד, גאולה וחיזוק הנפש, וכמובן בריאות. ישבתי שעה ארוכה לצד צדיק מנוח אחד, והבטתי בעננים. התעלות מיסטית לא חוויתי אבל הרביתי לחשוב עליו ועד כמה הייתי שמחה לשוחח אתו עכשיו. שיח של אנשים שמתעסקים בחיים.
כשהתמלאתי שקט כתבתי במחברת שאלה אחת בלבד: "לכל הדברים הראויים יש סגולות, איך זה שאין סגולה לאושר?" התייעצות זריזה ומוקדמת עם גוגל העלתה כי לאושר אין אפילו צדיק ממונה אחד לרפואה.
את התשובה קיבלתי עוד באותו הערב…
צליל גונג מדנדן בישר שארוחת הערב מוכנה. קמתי לאט ועשיתי את דרכי אל הבית הנמוך והצנוע. הם כבר הסבו לשולחן גאים בעמלם וקיבלו את פני בחיוך מאיר. התיישבתי והמתנתי. מנסה ללמוד את חוקי המקום. נדמה היה כי תנועה או צליל מיותרים יחרבו את האנרגיה המיוחדת השורה בבית. ואני כמו ילדה האחוזה בתודעת פליאה, הבטתי בשניהם וחיקיתי את פעולותיהם – חוויה מדהימה בפני עצמה… חוויה של ראשוניות שמזמן נשכחה!
כשהוגש המזון ביקשה חברתי לברך. כדתייה לשעבר התכוננתי לטקס נטילת ידיים ולברכת המוציא, אך הם לא קמו ממקומם. במקום זאת בעלת הבית הביטה בעינינו, חייכה חיוך טוב ושקט, ואמרה בכוונה גדולה ומעומק הלב, רק מילה אחת! זה הכל!… "הללויה".
ברגע זה התרחשו בו-זמנית שני דברים. קיבלתי תשובה לשאלה שהטרידה אותי קודם וגם התחלתי לבכות.
חכם דרוזי זקן דיבר אתי פעם על 'שלושת התיקונים'. הוא לימד אותי שיש בסך הכל שלושה 'מטבעות' שבני-אדם בגלגול הזה משלמים בהם: או בכסף או בבריאות או במערכות יחסים. בכולם או בחלקם. "נסי למצוא אתגר או קושי שאתו מתמודדים בני-אדם ושלא נופל באחת משלושת הקטגוריות הללו" הוא דחק בי. אין כזה. בדקתי. בחיי, נסו בעצמכם.
במסע החיים כולנו שואפים ל"זוגיות ופוריות, פרנסה ועושר, שמירה והצלה מסכנות, חכמה והצלחה בלימוד, גאולה, חיזוק הנפש ובריאות". ובדרך משלמים בכסף, בבריאות או במערכות יחסים. זו הסיבה לכך שאנו מצויים תמיד בחוסר ומנסים לאגור עוד ועוד בכל אחד משלושת המחירים.
להיות מאושר פירושו להתנהל עם ה"לא 100%" שבכל אחד מתחומי החיים, ובכל זאת לדעת להגיד, מתוך כוונה עמוקה, מילה אחת בכל רגע נתון… "הללויה".
הללויה היא הודיה עמוקה ביותר שאנו שוכחים לבטא, כי אנו מונעים מהחוסר ומקבלים כמובן מאליו את מה שיש. התרגלנו להתמקד במה שלא השגנו, במה שעדיין אין לנו ויש לאחרים, במה שאנחנו רוצים ואף פעם לא מספיק… הללויה על האוכל שעל השולחן, הגג מעל הראש, הבריאות, המשפחה, החברים, העבודה והאפשרות והיכולת לעשות דברים שאנחנו אוהבים… וגם על מה שלא מושלם שהופך אותנו לאנשים יותר משוכללים, רגישים וחומלים.
"הללויה כסגולה לאושר?… כן, זאת התחלה ממש טובה.
נסו לאתגר את עצמכם בפרופורציות. הסתכלו על הטוב וגם על הפחות, הביטו על עצמכם וראו שאתם בסך הכל בסדר, גם אם לא הכל מושלם. ואמרו בכוונה עמוקה ובשקט צנוע… "הללויה"… כשמתרגלים קשה להפסיק, זה ממכר. ראו הוזהרתם.
תודה לאישה אחת קסומה, אמיצה ומיוחדת, שלימדה אותי להודות במילה אחת-קטנה-גדולה… על מה שיש לי בחיים! הללויה.
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
