האם יצאנו ממצריים?
להלן השתלשלות הסיפור, ו… בקצרה:
הירידה למצריים
יוסף הושלך לבור, עוד קודם לסיפור יציאת מצריים.
ראו. הילד שהושלך לבור, הוצא מתוכו, היגיע למצריים ובזכות חכמתו ושנינותו הפך להיות המשנה למלך. הזדמנות אישית והיסטורית שגם בראי המציאות של היום נראית כבלתי תיאמן. בהמשך, יעקב ואחי יוסף באים גם הם להתיישב במצריים על מנת להיות קרובים ליוסף. המשפחה מתאחדת מתרבה ומשגשגת. האם לולא סיפור עזיבתו של יוסף היו יכולים כל גיבורי הסיפור להגיע לאן שהגיעו?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
השעבוד
ויקם מלך חדש על מצריים, שלא ידע את יוסף.
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
משה בגלות
כאיש צעיר, משה עוזב את הארמון ומגלה כי בני עמו סובלים, הוא מתערב במקרה אלימות שנגלה לעיניו, מלשינים עליו לשלטונות והוא נאלץ לברוח למדיין.
ראו. במדיין משה מושיע את בנות יתרו, מתאהב בציפורה, נישא לה והופך לרועה צאנו של חמיו. בשיטוטיו עם הצאן הוא נתקל בסנה הבוער ובחזיון האל המדבר אליו מתוך הלהבות. מאותו רגע מקבל עליו משה את ייעוד מציל-העם וחוזר למצריים לבצע את השליחות החשובה כל כך שהוטלה עליו. כשבאמתחתו אישה, ממון, עצמה וחזון.
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
מנהיגותו של משה
משה (כבד הפה והלשון) ואחיו אהרון אוספים את זקני העם כדי לספר להם שהגיע זמן הגאולה. העם מאמין לחזונם אך פרעה מסרב לשתף פעולה ובתגובה רק מגביר את עבודת הפרך ומקשה את עולו. משה מנהל דיאלוג מתמשך ומתסכל עם האל שאינו נראה כמשתף פעולה.
ראו. רגע לפני שמשה מרים ידיים, נגלה אליו השם כשהוא משתמש בארבע לשונות של גאולה ומבטיח להוציא את בני ישראל ממצריים, לשחרר אותם מעבדות, לגאול אותם, ולהכתיר אותם לעם הנבחר בהר סיני, ולבסוף להביאם אל הארץ המובטחת למורשת עולם. האם ללא הקושי והתסכול היו יכולים בני ישראל לתת אמון מלא במשה וללכת אחריו להרפתקה בלתי נודעת במדבר? ומה עם נחישותו של משה, האם היתה יכולה להיות כל כך חזקה, לולא התנסה הקושי שקדם לה?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
עשר המכות
משה ואהרון נכנסים ויוצאים אצל פרעה כשהם דורשים ממנו לשלוח את העם – אם באמצעות מילים ואם באמצעות קסמים ומופתים. פרעה חוזר ומסרב. מקלו של אהרון הופך לנחש ובולע את מטות הקסמים של חרטומי מצרים. פרעה לא מתרגש ומסרב לתת ליהודים ללכת. וגם כאשר הוא מתרכך במקצת, הוא חוזר בו שוב ושוב
זה טוב? לא – המשא ומתן תקוע
זה רע? בטח – העם ממשיך לעבוד בפרך וידם של משה ואהרון על התחתונה
מה זה?
ראו. עיקשותו של פרעה מביאה עליו בסופו של דבר את עשר המכות. העם המצרי סובל קשות ומתחנן בפני פרעה שיסכים לשחרר את היהודים. המכות הקשות וסיבלו של העם המצרי – הם שהביאו בסופו של דבר לשחרור המיוחל. לחופש, מעבדות לחירות. האם ללא המכות היה העם המצרי נושף בעורפו של המלך על מנת שייפתר כבר מהבעיה?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
יציאת מצריים
פרעה, לא רק מסכים לשלח את בני ישראל, אלא ממש מגרש אותם מארצו, ולמרות זאת הוא מחליט לרדוף אחריהם כדי להכריחם לחזור (קוראים לזה "שנאת ההפסדים"). העברים מוצאים עצמם לכודים בין צבאותיו של פרעה לבין הים הגדול.
ראו מה קרה אז… ה' אומר למשה להרים את מקלו מעל המים, הים נבקע לשניים ומאפשר לבני ישראל לעבור בתוכו בבטחה ולאחר מכן נסגר מעל המצרים הרודפים אותם. משה, בני ישראל, מרים הנביאה ונשות ישראל, שרים שיר הלל ותודה לה'. ומכאן מתחיל המסע במדבר. האם לולא הנס הגדול היו בני ישראל מאמינים במשה, באהרון ובכוחו של האל שיצליחו להעבירם את המדבר כולו בשלום?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
וככה ממשיך סיפור תולדות עם ישראל מאז ועד היום!
כך נראה גם סיפור חיינו. אל לנו להחליט בכל רגע נתון מה טוב לנו ומה לא, כי באמת אין בידינו את האפשרות לדעת, אלא בפרספקטיבה של זמן ומרחב. אל תשאבו לשאול ה"רע", אל תעופו על עצמכם כש"טוב". המתינו בסבלנות, נשמו, תחיו את החיים ולאחר זמן לבטח תדעו את התשובה – אם היא טובה – הללויה, ואם לא – היא כבר פחות נוראית אחרי שעבר קצת זמן.
* * *
סיפור יציאת מצריים, סיפור ההגדה היהודי, מוכיח בפעם המי יודע כמה, את שורשי הסבל הלאומי שלנו. שימו לב…
אנחנו מן עם כזה שמתלונן, כחלק מן ההוויה הלאומית.
סבל איננו כאב, סבל הוא תודעה של תלונתיות, שיפוטיות, השוואתיות ואי שביעות רצון כללית. אל אלו נוספים העצמת הקושי, הרע והלא נודע.
התשובה, כמו תמיד – היא כן, ולא!
כן . אנחנו ממשיכים את תודעת הסבל – מבלי שבכלל נשים לב לכך. זה מה שידעו ההורים שלנו, זה מה שאנחנו יודעים, ככה, מדור לדור.
לא. ברור שאיננו חייבים להמשיך במסורת זו. הבחירה היא בידיים שלנו. לבחור בתודעת האושר:
ואין מועד טוב מחג החירות – לצאת לחופש מהסבל של עצמנו. אז למה אנחנו מחכים?
הירידה למצריים
יוסף הושלך לבור, עוד קודם לסיפור יציאת מצריים.
- זה טוב? לא – הילד הושלך לבור
- זה רע? בטח – הילד נעזב לנפשו
- מה זה?
ראו. הילד שהושלך לבור, הוצא מתוכו, היגיע למצריים ובזכות חכמתו ושנינותו הפך להיות המשנה למלך. הזדמנות אישית והיסטורית שגם בראי המציאות של היום נראית כבלתי תיאמן. בהמשך, יעקב ואחי יוסף באים גם הם להתיישב במצריים על מנת להיות קרובים ליוסף. המשפחה מתאחדת מתרבה ומשגשגת. האם לולא סיפור עזיבתו של יוסף היו יכולים כל גיבורי הסיפור להגיע לאן שהגיעו?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
השעבוד
ויקם מלך חדש על מצריים, שלא ידע את יוסף.
- זה טוב? לא – המלך החדש לא הכיר את יוסף והתכחש לסגולותיו הייחודיות ולמורשתו
- זה רע? בטח – המלך החליט שבני ישראל מפריעים לו ויש להכחיד אותם
- מה זה?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
משה בגלות
כאיש צעיר, משה עוזב את הארמון ומגלה כי בני עמו סובלים, הוא מתערב במקרה אלימות שנגלה לעיניו, מלשינים עליו לשלטונות והוא נאלץ לברוח למדיין.
- זה טוב? לא – משה נאלץ לברוח לארץ זרה
- זה רע? בטח – מאיגרא רמה לבירה עמיקתא, ממקום של בן מלך, לנרדף
- מה זה?
ראו. במדיין משה מושיע את בנות יתרו, מתאהב בציפורה, נישא לה והופך לרועה צאנו של חמיו. בשיטוטיו עם הצאן הוא נתקל בסנה הבוער ובחזיון האל המדבר אליו מתוך הלהבות. מאותו רגע מקבל עליו משה את ייעוד מציל-העם וחוזר למצריים לבצע את השליחות החשובה כל כך שהוטלה עליו. כשבאמתחתו אישה, ממון, עצמה וחזון.
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
מנהיגותו של משה
משה (כבד הפה והלשון) ואחיו אהרון אוספים את זקני העם כדי לספר להם שהגיע זמן הגאולה. העם מאמין לחזונם אך פרעה מסרב לשתף פעולה ובתגובה רק מגביר את עבודת הפרך ומקשה את עולו. משה מנהל דיאלוג מתמשך ומתסכל עם האל שאינו נראה כמשתף פעולה.
- זה טוב ? לא – משה ואהרון סובלים מתדמית רעה בעיני העם ורק מצליחים להרגיז את פרעה יותר
- זה רע? בטח – שום דבר לא מצליח להם
- מה זה?
ראו. רגע לפני שמשה מרים ידיים, נגלה אליו השם כשהוא משתמש בארבע לשונות של גאולה ומבטיח להוציא את בני ישראל ממצריים, לשחרר אותם מעבדות, לגאול אותם, ולהכתיר אותם לעם הנבחר בהר סיני, ולבסוף להביאם אל הארץ המובטחת למורשת עולם. האם ללא הקושי והתסכול היו יכולים בני ישראל לתת אמון מלא במשה וללכת אחריו להרפתקה בלתי נודעת במדבר? ומה עם נחישותו של משה, האם היתה יכולה להיות כל כך חזקה, לולא התנסה הקושי שקדם לה?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
עשר המכות
משה ואהרון נכנסים ויוצאים אצל פרעה כשהם דורשים ממנו לשלוח את העם – אם באמצעות מילים ואם באמצעות קסמים ומופתים. פרעה חוזר ומסרב. מקלו של אהרון הופך לנחש ובולע את מטות הקסמים של חרטומי מצרים. פרעה לא מתרגש ומסרב לתת ליהודים ללכת. וגם כאשר הוא מתרכך במקצת, הוא חוזר בו שוב ושוב
זה טוב? לא – המשא ומתן תקוע
זה רע? בטח – העם ממשיך לעבוד בפרך וידם של משה ואהרון על התחתונה
מה זה?
ראו. עיקשותו של פרעה מביאה עליו בסופו של דבר את עשר המכות. העם המצרי סובל קשות ומתחנן בפני פרעה שיסכים לשחרר את היהודים. המכות הקשות וסיבלו של העם המצרי – הם שהביאו בסופו של דבר לשחרור המיוחל. לחופש, מעבדות לחירות. האם ללא המכות היה העם המצרי נושף בעורפו של המלך על מנת שייפתר כבר מהבעיה?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
יציאת מצריים
פרעה, לא רק מסכים לשלח את בני ישראל, אלא ממש מגרש אותם מארצו, ולמרות זאת הוא מחליט לרדוף אחריהם כדי להכריחם לחזור (קוראים לזה "שנאת ההפסדים"). העברים מוצאים עצמם לכודים בין צבאותיו של פרעה לבין הים הגדול.
- זה טוב? לא – חתיכת מלכוד
- זה רע? בטח – איזה פחד וחוסר אונים, עם שלם הולך לטבוע בים הגדול או להיטבח בידי צבא מצרים
- מה זה?
ראו מה קרה אז… ה' אומר למשה להרים את מקלו מעל המים, הים נבקע לשניים ומאפשר לבני ישראל לעבור בתוכו בבטחה ולאחר מכן נסגר מעל המצרים הרודפים אותם. משה, בני ישראל, מרים הנביאה ונשות ישראל, שרים שיר הלל ותודה לה'. ומכאן מתחיל המסע במדבר. האם לולא הנס הגדול היו בני ישראל מאמינים במשה, באהרון ובכוחו של האל שיצליחו להעבירם את המדבר כולו בשלום?
עכשיו נשאל שוב – זה טוב? זה רע? מה זה?
וככה ממשיך סיפור תולדות עם ישראל מאז ועד היום!
כך נראה גם סיפור חיינו. אל לנו להחליט בכל רגע נתון מה טוב לנו ומה לא, כי באמת אין בידינו את האפשרות לדעת, אלא בפרספקטיבה של זמן ומרחב. אל תשאבו לשאול ה"רע", אל תעופו על עצמכם כש"טוב". המתינו בסבלנות, נשמו, תחיו את החיים ולאחר זמן לבטח תדעו את התשובה – אם היא טובה – הללויה, ואם לא – היא כבר פחות נוראית אחרי שעבר קצת זמן.
* * *
סיפור יציאת מצריים, סיפור ההגדה היהודי, מוכיח בפעם המי יודע כמה, את שורשי הסבל הלאומי שלנו. שימו לב…
- כשהיינו במצריים – התלוננו על העבדות
- כשיצאנו לחופשי אל המדבר – התלוננו על האוכל
- כשהגענו לפתחה של הארץ המובטחת – התלוננו על גודל העמים היושבים בארץ
- וכשכבר הגענו אל היעד, אל ארץ זבת חלב ודבש– התלוננו גם עליה (זה לא מה שהובטח!)
אנחנו מן עם כזה שמתלונן, כחלק מן ההוויה הלאומית.
סבל איננו כאב, סבל הוא תודעה של תלונתיות, שיפוטיות, השוואתיות ואי שביעות רצון כללית. אל אלו נוספים העצמת הקושי, הרע והלא נודע.
- האם זאת התודעה שאנו רוצים לחיות בה?
- האם עלינו להמשיך את המסורת הסבלית שעל ברכיה התחנכנו ואליה הורגלנו?
התשובה, כמו תמיד – היא כן, ולא!
כן . אנחנו ממשיכים את תודעת הסבל – מבלי שבכלל נשים לב לכך. זה מה שידעו ההורים שלנו, זה מה שאנחנו יודעים, ככה, מדור לדור.
לא. ברור שאיננו חייבים להמשיך במסורת זו. הבחירה היא בידיים שלנו. לבחור בתודעת האושר:
- להמתין בסבלנות ולהסתכל על המציאות בפרספקטיבה של זמן לפני שאנחנו ממהרים להחליט אם המציאות טובה לנו או לא (נכון שדברים נראים אחרת לאחר זמן?)
- לשים לב לכל הדברים הקטנים והטובים שבדרך, ויש מהם הרבה כל כך. כל יום.
- ליהנות ממה שיש ולא לקטר על מה שאין.
- לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים בכל רגע נתון – ואז לתת לעצמנו טפיחה על השכם.
- להודות לסובבים אותנו על שהם שם עבורנו תמיד.
- לתת מעצמנו כל עוד יש לנו מה לתת (ותמיד יש!)
ואין מועד טוב מחג החירות – לצאת לחופש מהסבל של עצמנו. אז למה אנחנו מחכים?
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
