בא לי למות, או החיים טובים אלי?
בימים הנפתחים כמו הבוקר, עדיף להישאר מתחת לפוך ולא לקום בכלל. כן, גם לי זה קורה!
מהרגע שהתעוררתי הכול התעקם – מנעול הדלת לגינה נשבר, ידית דלת השירותים של הקליניקה נשארה לי ביד והמצבר של האוטו שבק ללא התראה מוקדמת בעוד שני הגורים-חיילים סופרים שניות בלחץ להספיק לרכבת.
בתום מסכת התקלות התיישבתי לשולחן העבודה והפשלתי שרוולים ליום ארוך וצפוף במיוחד לאחר שבוע סדנה שהעברתי בברצלונה. סידרתי מחשבות חיוביות והתייעצתי עם אלוהי הגוגל לגבי טכנאי מצברים ואז… העפתי באלגנטיות של ג'מוס את הקפה – מקצף ועד בוץ – על המחשב הנייד שלי.
מתורגלת באסונות קטנים הפכתי את המחשב בניסיון לנקז את הנוזל החם שכבר הספיק להתיידד עם הצ'יפים העדינים שבפנים. עם לפטופ ספוג ביד אחת, פן בעוצמת טורבו ביד השנייה, חייגתי לגוסטבו טכנאי המחשבים הגאון שלי שציווה "תכנסי עכשיו לאוטו ותגיעי מיד, כל דקה שעוברת קריטית". "בטח," עניתי והבטתי דרך החלון באוטו שלי שבהעדר מצבר הפך לפסל סביבתי לא מרשים במיוחד.
מאה שקל על מונית ככה על הבוקר, עוד לפחות חמש-מאות על המצבר שיוחלף אחר הצהריים, ומי יודע כמה עוד על התיקון אם בכלל… אבל, אני עושה עכשיו בדיוק מה שצריך.
בדרך במונית מחבקת את הלפטופ המטפטף. רק שלושה חודשים מאז קיבלתי אותו במתנה. יפה, חדש, סקסי וכבר התחלתי לפתח רגשות כלפיו… דמעות בעיניי ותקווה בליבי.
בסופ"ש קראתי בהורוסקופ שמרקורי שוב בנסיגה. וכשהוא נסוג עדיף לסגת בחזרה מתחת לפוך, את זה כבר למדתי, אבל להפנים, זה כבר למתקדמים.
בא לי למות!
זאת לא אופציה כרגע, אני ממלמלת לעצמי – יש לי שלושה גורי-אדם שצריכים אותי, בן זוג אהוב ואוהב, אימא, אח, סחלב חדש ששתלתי באגרטל ועוד לא התאקלם, חתולה שמנה ומורעבת, חברים שאני אוהבת, תלמידים ומתאמנים שרוצים להיות מאושרים ובכלל… נותרו לי שני מפגשים ב'קורס מאמנים לאושר' שכבר שולם. למות זאת לא אופציה. לא בטיימינג הזה.
אז ויתרתי על הרעיון, השארתי את הנייד בידיו הנאמנות של גוסטבו וחזרתי הביתה. מצאתי את הלפטופ הישן והמאובק שלי. פתחתי אותו בחיבה (מעורר זיכרונות ישנים), חיברתי למטען והמסך עלה. זמן מעולה לתרגול תודעת האושר הפרטית שלי.
שלושה סימני שאלה ומשימה אחת – לחיים בתודעה של אושר.
בימים קשים שמסע החיים מזמן בשפע, אני מתרגלת אוטומטית כמו טייס קרב לפני הטיסה – Check List לחיזוק תודעת האושר שנמצאת בסכנת הכחדה זמנית.
שלוש שאלות:
ומשימת ריכוך אחת: כתיבה מידית של חמישה דברים טובים ונעימים שקרו לי דווקא בשעות המתסכלות האלה.
אז הנה, ככה בדיוק עבדתי על תודעת האושר שלי הבוקר…
סקירה לאחור של האירועים גילתה שהם לא היו בשליטתי. טוב, חוץ מהקפה אולי, אבל אחרי ששפכתי אותו במו שרוולי גם זה כבר לא בשליטתי. הדבר היחיד שבשליטתי הוא איך להעביר את הזמן עד לקבלת פסק הדין מגוסטבו ועד שאיש המצברים יגיע וישכנע אותי שאני חייבת מצבר חדש (למרות שעוד לא עברה שנה מאז שהמתקין האחרון אמר לי את אותו הדבר בדיוק).
אני מחליטה שהשעות הקרובות יהיו ממש טובות. למה? ככה זה שחיים בתודעה של אושר – מחליטים טוב, עושים טוב, נהייה טוב! פשוט מאוד…
אז קיבלתי במאור עיניים זוג לאימון זוגי, חיממתי עוגיית שמרים והכנתי עוד ספל קפה מדויק כמו שאני אוהבת. בחרתי רשימת השמעה מרגיעה השמורה אצלי לימים של קטסטרופות, התקשרתי לחברה חיובית לשיחה מחויכת, ו… עשיתי סדר בארון הבגדים שנראה כמו הצרות שלי מהבוקר.
אני מתחילה להירגע ותודעת האושר שלי מזדחלת לה בחזרה, זקופה ומאושרת. עכשיו הגיע הזמן לאתגר את עצמי בהיפוכים:
ומשימת חמשת זרזיפי האושר לשעות מאתגרות אלה:
לאחר כמה שעות – אפילוג:
תודעת אושר. לא נולדים עם זה. זו מיומנות שנרכשת באמצעות תרשים זרימה תודעתי ובאימון יומי של 5 דקות ביום, במשך 100 ימים בלבד.
מהרגע שהתעוררתי הכול התעקם – מנעול הדלת לגינה נשבר, ידית דלת השירותים של הקליניקה נשארה לי ביד והמצבר של האוטו שבק ללא התראה מוקדמת בעוד שני הגורים-חיילים סופרים שניות בלחץ להספיק לרכבת.
בתום מסכת התקלות התיישבתי לשולחן העבודה והפשלתי שרוולים ליום ארוך וצפוף במיוחד לאחר שבוע סדנה שהעברתי בברצלונה. סידרתי מחשבות חיוביות והתייעצתי עם אלוהי הגוגל לגבי טכנאי מצברים ואז… העפתי באלגנטיות של ג'מוס את הקפה – מקצף ועד בוץ – על המחשב הנייד שלי.
מתורגלת באסונות קטנים הפכתי את המחשב בניסיון לנקז את הנוזל החם שכבר הספיק להתיידד עם הצ'יפים העדינים שבפנים. עם לפטופ ספוג ביד אחת, פן בעוצמת טורבו ביד השנייה, חייגתי לגוסטבו טכנאי המחשבים הגאון שלי שציווה "תכנסי עכשיו לאוטו ותגיעי מיד, כל דקה שעוברת קריטית". "בטח," עניתי והבטתי דרך החלון באוטו שלי שבהעדר מצבר הפך לפסל סביבתי לא מרשים במיוחד.
מאה שקל על מונית ככה על הבוקר, עוד לפחות חמש-מאות על המצבר שיוחלף אחר הצהריים, ומי יודע כמה עוד על התיקון אם בכלל… אבל, אני עושה עכשיו בדיוק מה שצריך.
בדרך במונית מחבקת את הלפטופ המטפטף. רק שלושה חודשים מאז קיבלתי אותו במתנה. יפה, חדש, סקסי וכבר התחלתי לפתח רגשות כלפיו… דמעות בעיניי ותקווה בליבי.
בסופ"ש קראתי בהורוסקופ שמרקורי שוב בנסיגה. וכשהוא נסוג עדיף לסגת בחזרה מתחת לפוך, את זה כבר למדתי, אבל להפנים, זה כבר למתקדמים.
בא לי למות!
זאת לא אופציה כרגע, אני ממלמלת לעצמי – יש לי שלושה גורי-אדם שצריכים אותי, בן זוג אהוב ואוהב, אימא, אח, סחלב חדש ששתלתי באגרטל ועוד לא התאקלם, חתולה שמנה ומורעבת, חברים שאני אוהבת, תלמידים ומתאמנים שרוצים להיות מאושרים ובכלל… נותרו לי שני מפגשים ב'קורס מאמנים לאושר' שכבר שולם. למות זאת לא אופציה. לא בטיימינג הזה.
אז ויתרתי על הרעיון, השארתי את הנייד בידיו הנאמנות של גוסטבו וחזרתי הביתה. מצאתי את הלפטופ הישן והמאובק שלי. פתחתי אותו בחיבה (מעורר זיכרונות ישנים), חיברתי למטען והמסך עלה. זמן מעולה לתרגול תודעת האושר הפרטית שלי.
שלושה סימני שאלה ומשימה אחת – לחיים בתודעה של אושר.
בימים קשים שמסע החיים מזמן בשפע, אני מתרגלת אוטומטית כמו טייס קרב לפני הטיסה – Check List לחיזוק תודעת האושר שנמצאת בסכנת הכחדה זמנית.
שלוש שאלות:
- האם המאורעות שהתרחשו הם בשליטתי?
- אם כן, מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב?
- אם לא, האם אני יכולה לעשות היפוך של האירועים ולראות בהם משהו חיובי וטוב?
ומשימת ריכוך אחת: כתיבה מידית של חמישה דברים טובים ונעימים שקרו לי דווקא בשעות המתסכלות האלה.
אז הנה, ככה בדיוק עבדתי על תודעת האושר שלי הבוקר…
סקירה לאחור של האירועים גילתה שהם לא היו בשליטתי. טוב, חוץ מהקפה אולי, אבל אחרי ששפכתי אותו במו שרוולי גם זה כבר לא בשליטתי. הדבר היחיד שבשליטתי הוא איך להעביר את הזמן עד לקבלת פסק הדין מגוסטבו ועד שאיש המצברים יגיע וישכנע אותי שאני חייבת מצבר חדש (למרות שעוד לא עברה שנה מאז שהמתקין האחרון אמר לי את אותו הדבר בדיוק).
אני מחליטה שהשעות הקרובות יהיו ממש טובות. למה? ככה זה שחיים בתודעה של אושר – מחליטים טוב, עושים טוב, נהייה טוב! פשוט מאוד…
אז קיבלתי במאור עיניים זוג לאימון זוגי, חיממתי עוגיית שמרים והכנתי עוד ספל קפה מדויק כמו שאני אוהבת. בחרתי רשימת השמעה מרגיעה השמורה אצלי לימים של קטסטרופות, התקשרתי לחברה חיובית לשיחה מחויכת, ו… עשיתי סדר בארון הבגדים שנראה כמו הצרות שלי מהבוקר.
אני מתחילה להירגע ותודעת האושר שלי מזדחלת לה בחזרה, זקופה ומאושרת. עכשיו הגיע הזמן לאתגר את עצמי בהיפוכים:
- מזל שגיליתי את מנעול היציאה לגינה, בטרם הגנבים יאתרו אותו בהנאה צרופה.
- הידית בשירותים הייתה ממש מכוערת, לא יזיק להחליף אותה לאחת יפה ומעוררת.
- המצבר באוטו כנראה כבר היה די גמור. טוב שזה קרה לי וליד הבית, ולא לאחד מגורי-הנוהגים לאחר בילוי באחד החורים אליהם הם נוהגים לצאת בסופ"שים החופשיים.
- והמחשב החדש שלי – טוב, מודה, כאן ההיפוך כבר קשה לי, אבל… איזה כיף להקליד על הנייד הישן והאהוב. זנחתי אותו אחרי ששירת אותי נאמנה שנים רבות וטובות. מגיע לו קצת יחס.
ומשימת חמשת זרזיפי האושר לשעות מאתגרות אלה:
- השכמה מוקדמת כשכול הגורים בבית. נדיר בימים של שני חיילים קרביים המשרתים רחוק.
- הקמין דולק עוד משבת והבית חמים ונעים.
- המונית הגיעה תוך שתי דקות. וגם הנהג היה חביב ואמפטי למצבי המעורער.
- סידרתי את ארון הבגדים שלי. המון נזקקים הולכים ליהנות מבגדים חדשים ויפים.
- והמגה-זרזיף – יש לי זמן לכתוב לכם את העלון החודשי וגם הנושא לא רע בכלל 🙂
לאחר כמה שעות – אפילוג:
- גוסטבו הודיע שזיכרון המחשב ניצל. יש!
- איציק החליף את המצבר לכזה שלא צריך לבדוק כל חודשיים. נפלאות המצברים.
- הצלחתי לתקן לבד את המנעול לגינה. אני ממש טובה בעבודות 'גבריות' כאלה.
- והדלת בשירותים נסגרת בינתיים גם ללא ידית. סידרתי ידית חיצונית למקרה שלקוח יתקע.
תודעת אושר. לא נולדים עם זה. זו מיומנות שנרכשת באמצעות תרשים זרימה תודעתי ובאימון יומי של 5 דקות ביום, במשך 100 ימים בלבד.
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
