אל תשכחו את הזיכרונות שלכם!
פעם זיכרונות היו דד-אנד, והיום?
עד לפני חמש שנים, ידעו המדענים שזיכרונות מאוחסנים במקום מסוים במוח, ונשמרים כמו בארכיון מקוטלג היטב. סוג של הארד דיסק אנושי-קשיח עם שטח אחסון בלתי מוגבל. במהלך התפתחות מטאורית כמעט של חקר המוח, נמצא כי ההארד דיסק הזה משוכלל עוד יותר – כל קובץ שנשמר בו עובר "כיווץ" לאופטימיזציה של המידע ובכל אזור אחסון נשמרים כמה וכמה קבצים כאלה שחולקים מקום עם קבצי מידע אחרים.
איך עובד "הארד דיסק הזיכרונות"?
זיכרונות שלא עולים למודעות נדחסים עמוק בתודעה, מתחפרים ומתעמעמים. הם לעולם לא יימחקו אך עם הזמן נתקשה מאוד בשליפתם – אתם מכירים את זה, למשל כשאתם משוטטים בשוק ופתאום עולה באפכם ריח מסוים, אתם יודעים שהוא מזכיר לכם משהו, אבל אין לכם מושג מאיפה וממתי.
זיכרונות שנשלפים ועוברים הסתכלות מחודשת יוחזרו לתודעה עם סיום העיסוק בהם, אלא שהם ישובו למיקום אחר ואף ישנו את צורתם, כך שהחוויה הזכורה לנו מהם לא תישאר כפי שהייתה – למשל כשפוגשים מישהו שלא ראינו מזמן ומעלים אתו ביחד חוויה משותפת מן העבר הזכורה כאירוע פוגע וקשה, והוא מגלה לנו פן שלא ידענו על קיומו שמשנה את ההרגשה הרעה לטובה. אותו זיכרון בדיוק יוחזר למקום חדש במוח אך הפעם הוא יתויג כ'טוב ונעים'.
למעשה, מרגע שזיכרון נשלף ומעובד מחדש, הוא חוזר תמיד למקום אחר ונושא עמו חוויה חדשה שאיננה קשורה לעבר, אלא לחוויית העיסוק בו בהווה.
תראו כמה זה מעניין: רוב זיכרונות הינקות המוקדמת שלנו ממוקמים כל כך עמוק שכבר מזמן אין ביכולתנו לשלוף אותם. ובכל זאת, במהלך החיים מספרים לנו סיפורים על מי ואיך היינו, ולמעשה – משתילים לנו 'זיכרונות מעובדים' שהקשר בינם לבין מה שאנחנו חווינו במציאות הוא מקרי בהחלט!
לי יש המון כאלה, ואני בטוחה שגם לכם, כך למשל:
אימא שלי סיפרה לי שהייתי ילדה מאוד עצמאית. שכבר בגיל שנה וחצי הסתובבתי בבית עם כיסא כדי להדליק ולכבות את המתגים בבית לבד. בחיי שאין סיכוי שהייתי זוכרת את זה ובוודאי שכילדה בת כלום לא הייתי מסוגלת לשייך התנהגות זו ל'עצמאות'.
או שכל חיי סיפרו לי שהייתי ילדה נורא מצחיקה, "חולת ירח" שאחת לכמה לילות מחליקה מהמיטה אוספת בידיה את הנעליים שעמדו בפתח הבית, ויורדת לטייל יחפה ברחוב בעודה ישנה… באמת שאין לי שום זיכרון אותנטי כזה, אבל אני זוכרת היטב שהייתי 'חולת ירח משעשעת'.
ומי מכם שאוהב וויסקי או וודקה, בוודאי יסכים אתי שהטעם שלהם הוא "טעם נרכש" או "מאתגר" ובמילים אחרות הוא ממש מגעיל. אך במהלך החיים אנו שומעים כמה זה טעים ומיוחד ושרק צריך להתרגל לזה, ואז כשאנו פוגשים את המשקאות האלה בפעם הראשונה, זיכרון היוקרה שבטעם עוזר לנו להתגבר על הסלידה הראשונית ובמשך הזמן אף גורם לנו לאהוב אותו.
חישבו לרגע, איזה זיכרונות כאלה שמורים אצלכם? פשפשו בסיפורים שמספרים לכם על ילדותכם המוקדמת ותגלו אינספור כאלה שאין לכם שמץ של מושג מה באמת היה שם, אבל עבורכם הם אמת לאמיתה… כך גם עם זיכרונות מהשנים האחרונות שעברו אינסוף עיבודים שלכם לבד או עם הסביבה.
המשמעות המעשית היא לא פחות מפנטסטית. למעשה, כל זיכרון קשה מן העבר הוא בר תיקון – אפשר לשלוף אותו, להביט בו, לעבד אותו מחדש כרצוננו – ולשתול אותו בחזרה במוח באופן מיטיב ומחויך.
בעבודתי עם מתאמנים ותלמידים, אני שולפת איתם שוב ושוב זיכרונות כואבים ושחורים מן העבר שמעיקים על ההווה, בודקת אותם היטב מכל הכיוונים, מציעה נקודות הסתכלות חדשות ומיטיבות, עוטפת את הזיכרון בכמה סימני שאלה וזוויות מבט מפתיעות ומסייעת להשיב אותו לתודעה – נקי יותר, חיובי יותר ובעיקר מרגיע.
כך בדיוק עשיתי גם עם זיכרון הגירושים של הוריי שליווה אותי כצל נוראי למרות שהתרחש כשהייתי רק בת שנתיים וחצי, ועם זיכרון המעבר הקשה מתל-אביב לרעננה שהתקבע לו אי שם בגיל שתיים עשרה, ועם זיכרון הנפילה האיומה מהאומגה שבכפר המכביה, ועם… כשהשבתי אותם להארד דיסק שלי לאחר עיבוד, זכיתי בזיכרונות מחודשים ומוקירים על חשבון זיכרונות שחורים וכואבים שגררו עימם תקיעויות, פחדים וחסמים לאורך כל חיי.
על העוסקים באומנות החיים המאושרים מוטלות שתי משימות מרתקות, שבעשייה נכונה ומדויקת יכולות לתרום לשביעות רצון גבוהה ולתודעת אושר יציבה:
בטח שחלק לא מבוטל מהקוראים הרציניים שהצליחו להגיע עד לפסקה הזאת קצת המומים וחושבים עכשיו: "מה היא עושה? זו מניפולציה על התודעה שלנו?"לכם אשמח לענות באופן ישיר וברור – כל זיכרון שיש לנו הוא תולדה של מניפולציה שעשינו עליו – או בזמן החוויה עצמה או בעזרת "המזכירים" שהתנדבו לספר לנו מה היה שם.
כן, התודעה היא יצירה אישית-פרטית מורכבת ומרתקת, "המוח הגמיש" מאפשר לנו לשנות אותה כרצוננו בכל עת. והשוס הגדול הוא שאנחנו בעצמנו המתכנתים שלה! בעבודה מדויקת, נכונה ומקצועית נוכל לחוות את מסע החיים שלנו כזיכרון מיטיב, ולתכנת בהווה עתיד של זיכרונות מאושרים.
עד לפני חמש שנים, ידעו המדענים שזיכרונות מאוחסנים במקום מסוים במוח, ונשמרים כמו בארכיון מקוטלג היטב. סוג של הארד דיסק אנושי-קשיח עם שטח אחסון בלתי מוגבל. במהלך התפתחות מטאורית כמעט של חקר המוח, נמצא כי ההארד דיסק הזה משוכלל עוד יותר – כל קובץ שנשמר בו עובר "כיווץ" לאופטימיזציה של המידע ובכל אזור אחסון נשמרים כמה וכמה קבצים כאלה שחולקים מקום עם קבצי מידע אחרים.
איך עובד "הארד דיסק הזיכרונות"?
זיכרונות שלא עולים למודעות נדחסים עמוק בתודעה, מתחפרים ומתעמעמים. הם לעולם לא יימחקו אך עם הזמן נתקשה מאוד בשליפתם – אתם מכירים את זה, למשל כשאתם משוטטים בשוק ופתאום עולה באפכם ריח מסוים, אתם יודעים שהוא מזכיר לכם משהו, אבל אין לכם מושג מאיפה וממתי.
זיכרונות שנשלפים ועוברים הסתכלות מחודשת יוחזרו לתודעה עם סיום העיסוק בהם, אלא שהם ישובו למיקום אחר ואף ישנו את צורתם, כך שהחוויה הזכורה לנו מהם לא תישאר כפי שהייתה – למשל כשפוגשים מישהו שלא ראינו מזמן ומעלים אתו ביחד חוויה משותפת מן העבר הזכורה כאירוע פוגע וקשה, והוא מגלה לנו פן שלא ידענו על קיומו שמשנה את ההרגשה הרעה לטובה. אותו זיכרון בדיוק יוחזר למקום חדש במוח אך הפעם הוא יתויג כ'טוב ונעים'.
למעשה, מרגע שזיכרון נשלף ומעובד מחדש, הוא חוזר תמיד למקום אחר ונושא עמו חוויה חדשה שאיננה קשורה לעבר, אלא לחוויית העיסוק בו בהווה.
תראו כמה זה מעניין: רוב זיכרונות הינקות המוקדמת שלנו ממוקמים כל כך עמוק שכבר מזמן אין ביכולתנו לשלוף אותם. ובכל זאת, במהלך החיים מספרים לנו סיפורים על מי ואיך היינו, ולמעשה – משתילים לנו 'זיכרונות מעובדים' שהקשר בינם לבין מה שאנחנו חווינו במציאות הוא מקרי בהחלט!
לי יש המון כאלה, ואני בטוחה שגם לכם, כך למשל:
אימא שלי סיפרה לי שהייתי ילדה מאוד עצמאית. שכבר בגיל שנה וחצי הסתובבתי בבית עם כיסא כדי להדליק ולכבות את המתגים בבית לבד. בחיי שאין סיכוי שהייתי זוכרת את זה ובוודאי שכילדה בת כלום לא הייתי מסוגלת לשייך התנהגות זו ל'עצמאות'.
או שכל חיי סיפרו לי שהייתי ילדה נורא מצחיקה, "חולת ירח" שאחת לכמה לילות מחליקה מהמיטה אוספת בידיה את הנעליים שעמדו בפתח הבית, ויורדת לטייל יחפה ברחוב בעודה ישנה… באמת שאין לי שום זיכרון אותנטי כזה, אבל אני זוכרת היטב שהייתי 'חולת ירח משעשעת'.
ומי מכם שאוהב וויסקי או וודקה, בוודאי יסכים אתי שהטעם שלהם הוא "טעם נרכש" או "מאתגר" ובמילים אחרות הוא ממש מגעיל. אך במהלך החיים אנו שומעים כמה זה טעים ומיוחד ושרק צריך להתרגל לזה, ואז כשאנו פוגשים את המשקאות האלה בפעם הראשונה, זיכרון היוקרה שבטעם עוזר לנו להתגבר על הסלידה הראשונית ובמשך הזמן אף גורם לנו לאהוב אותו.
חישבו לרגע, איזה זיכרונות כאלה שמורים אצלכם? פשפשו בסיפורים שמספרים לכם על ילדותכם המוקדמת ותגלו אינספור כאלה שאין לכם שמץ של מושג מה באמת היה שם, אבל עבורכם הם אמת לאמיתה… כך גם עם זיכרונות מהשנים האחרונות שעברו אינסוף עיבודים שלכם לבד או עם הסביבה.
המשמעות המעשית היא לא פחות מפנטסטית. למעשה, כל זיכרון קשה מן העבר הוא בר תיקון – אפשר לשלוף אותו, להביט בו, לעבד אותו מחדש כרצוננו – ולשתול אותו בחזרה במוח באופן מיטיב ומחויך.
בעבודתי עם מתאמנים ותלמידים, אני שולפת איתם שוב ושוב זיכרונות כואבים ושחורים מן העבר שמעיקים על ההווה, בודקת אותם היטב מכל הכיוונים, מציעה נקודות הסתכלות חדשות ומיטיבות, עוטפת את הזיכרון בכמה סימני שאלה וזוויות מבט מפתיעות ומסייעת להשיב אותו לתודעה – נקי יותר, חיובי יותר ובעיקר מרגיע.
כך בדיוק עשיתי גם עם זיכרון הגירושים של הוריי שליווה אותי כצל נוראי למרות שהתרחש כשהייתי רק בת שנתיים וחצי, ועם זיכרון המעבר הקשה מתל-אביב לרעננה שהתקבע לו אי שם בגיל שתיים עשרה, ועם זיכרון הנפילה האיומה מהאומגה שבכפר המכביה, ועם… כשהשבתי אותם להארד דיסק שלי לאחר עיבוד, זכיתי בזיכרונות מחודשים ומוקירים על חשבון זיכרונות שחורים וכואבים שגררו עימם תקיעויות, פחדים וחסמים לאורך כל חיי.
על העוסקים באומנות החיים המאושרים מוטלות שתי משימות מרתקות, שבעשייה נכונה ומדויקת יכולות לתרום לשביעות רצון גבוהה ולתודעת אושר יציבה:
- עבודה עם העבר– שליפת זיכרונות מעיקים וכואבים, עיבודם מחדש והחזרתם למעמקי התודעה כחוויה חיובית וטובה. כך נוכל לחוות פחות עומס וכאב ונעבה את המוח בזיכרונות טובים.
- עבודה עם העתיד– בעת שאנו חווים בהווה ובטרם נאחסן את זיכרונות הרגע הזה, נטפל בהוויה הנוכחית שלנו, נעבד אותה לטוב עד כמה שניתן וכך נהנה מזיכרונות טובים שילוו אותנו בעתיד.
בטח שחלק לא מבוטל מהקוראים הרציניים שהצליחו להגיע עד לפסקה הזאת קצת המומים וחושבים עכשיו: "מה היא עושה? זו מניפולציה על התודעה שלנו?"לכם אשמח לענות באופן ישיר וברור – כל זיכרון שיש לנו הוא תולדה של מניפולציה שעשינו עליו – או בזמן החוויה עצמה או בעזרת "המזכירים" שהתנדבו לספר לנו מה היה שם.
כן, התודעה היא יצירה אישית-פרטית מורכבת ומרתקת, "המוח הגמיש" מאפשר לנו לשנות אותה כרצוננו בכל עת. והשוס הגדול הוא שאנחנו בעצמנו המתכנתים שלה! בעבודה מדויקת, נכונה ומקצועית נוכל לחוות את מסע החיים שלנו כזיכרון מיטיב, ולתכנת בהווה עתיד של זיכרונות מאושרים.
בלוג
טלוויזיה
רדיו
לצפייה בקורסים
לספרייה
