בלוג הציפור

אהוד בנאי שר בבלוז כנעני "זה עולם אלקטרוני, קצת קשה לדבר" ומבטא יפה בעיני את התשוקה האנושית לדבר ועוד יותר - את הכמיהה שיקשיבו לנו. נורית גלרון שרה את מילותיו הנוגעות-קשות של אביב גפן "אני שונאת אנשים, אנשים חלשים, שבמקום לדבר הם זזים", 

השבוע פגשתי חבר טוב שחזר מחופשה בת חודשיים באי קסום באוקיינוס ההודי. "היה גן-עדן" סיפר לי בעודו מגלגל את עיניו כלפי שמים, עננים וציפורים, והמשיך להפליג בתיאורים מעוררים אודות חופים קסומים, אוכל משובח, אלכוהול מפנק ואף קינח בשיר הלל לבת זוגו – שותפתו לימי העונג שהסתיימו.

מה בסך הכול אני מבקשת מכם?
יש מי שאומר "החיים קלים זה אנחנו שעושים אותם קשים". זה לא נכון! 
החיים הם לא קלים בכלל, אבל פשוטים. אנחנו הם אלה שמסבכים אותם.

בקיץ זה מורגש עוד הרבה יותר מאשר בחודשים האחרים. היום ארוך כל כך. חם ולח. הילדים בחופש. לכאורה, הכול כאילו זז בעצלתיים, אבל דווקא אז, המטלות לא נגמרות ושעות הערות הרבות מעמיסות עוד ועוד. העייפות משתלטת ואנחנו נעים מכוח האינרציה. סוחבים רגליים ומנסים לשרוד.

והפעם בימים שבין ט' באב המסמל שנאת חינם, לבין ט"ו באב המהווה השראה לאהבה, מבקשת לשתף אתכם בשלוש תובנות:
- אהבה עצמית – להסתכל במראה ופשוט לאהוב את מה שיש
- כשאתם יוצאים לחפש אהבה – תשאירו את המסכות בבית
- רואה לך בעיניים – לחיות באהבה עם "מראת קסמים"

"באחר הצהריים של יום חמישי אחד, ארזתי תיק גב, מצב רוח שפוף וערמת קיטורים. מה יש לי לחפש עם כל הרוחניים האלה? מה לי ולמלמולי אוםםם… אוםםם במשך שעות של מדיטציה אינסופית? אני אשת עסקים צינית ומחויטת, לא מתלבשים עליי טוב מכנסי דייגים וחולצות דהויות מרוב כביסות.

בשבוע שעבר חזרתי מהאי היווני לפקדה. בצדו המערבי יש שני חופים שנחשבים ליפים בין חופי יוון. לא רחוק משם הקימו שתי נשים ישראליות מלון בוטיק קטן. על שפת ברכת הגלישה שקרקעיתה השחורה מרצדת כמראה קריסטלית, אל מול שקיעה ארגמנית הנמסה לאיטה באופק שלא נגמר, 

מכירים את משחק ה"אני יודע הכל"? אני מניחה שכן, הרי כולנו משחקים בו.
כשאתם יושבים עם חברים בשיחת סלון, ומישהו שואל: "קראתם את הספר החדש של…?" 

הירידה למצריים
יוסף הושלך לבור, עוד קודם לסיפור יציאת מצריים.

• זה טוב? לא – הילד הושלך לבור
• זה רע? בטח – הילד נעזב לנפשו
• מה זה?

"יש כוח חזק ביותר, שעד כה המדע לא מצא לו הסבר רשמי. זהו כוח הכולל ומפקח על כל האחרים, הוא פועל מאחורי כל תופעה הפועלת ביקום ועדיין אינו מזוהה על ידינו.
כוח אוניברסלי זה הוא א.ה.ב.ה.

המבול ביקר ברחוב קטן ברעננה בשבוע שעבר. אני יודעת כי ביום ראשון, בשעה חמש וחצי בבוקר, התעוררתי למשימת השכמה ופיזור של חייל אחד לתחנת הרכבת, חולה אחד לרופא ויצור קטן לבית הספר –  משימה מייגעת גם 'על יבש.' ירדתי למטבח להתחיל בקפה השחור שלי, 

יום חמישי האחרון, שעה ארבע אחרי הצהרים, מאוד רגוע לי כאן, בצימר מפונפן בכפר קיש למרגלות הר תבור. זה לא קורה הרבה. בן זוגי חטף אותי הפעם לארבעים ושמונה שעות. התנתקות מהבית, משלושת גורי האדם האנרגטיים שלי, מהעבודה שאיננה נגמרת, מהלקוחות, מהתלמידים ומשאר מחויבויות היומיום.

בחודשים האחרונים זכיתי במתנה גדולה – קיבלתי "פינת אושר" בתוכנית האקטואליה הוותיקה "ערב חדש".
אני מודה, זו הנאה אישית צרופה להפיץ מעט זרזיפי אושר בקרב אלפי הצופים בתוכנית.

כבכול בוקר, הגעתי היום לאימון השחייה שלי. וככול בוקר, חייכתי אל כל הנמצאים במים ובירכתי אותם ב"בוקר טוב". להפתעתי אחד מעמיתי למים פנה אלי ושאל "האם חייכת אלי חיוך אמתי או שזה היה חיוך כמו על כריכת הספר שלך?" שאלתי אותו "האם זה באמת משנה לך?"