צפיתי בהם מתווכחים על פינת הבר, זה נשמע כמו ויכוח פוליטי קר. ההוא מימין זקף את גופו הקצר, כלומר תפס גובה ונאם בפתוס דרמטי על עניין חשוב שאין לי מושג מדויק מהו, אבל מהאינטונציה הבוטחת והנחישות שהוא הפגין, בסגנון 'כתבנו לענייני שלום, בריאות, חברה וביטחון', נראה שלפחות הוא... הבין. ובעודו מתלהם במרץ, נכנס חברו בכל [...]

"אני אף פעם לא בסדר," הוא אמר לי כשדמעות חונקות את גרונו. "אני אף פעם לא בסדר," הוא לחש מבויש, עייף מהחיים ובעיקר מעצמו. והוא רק בן... עשרים. להיות בסדר! צמד מילים אכזריות וחסרות אחריות, המקטלגות בני אדם בהתאם לסקלה של ציפיות מעורפלות, הנקבעות על ידי... מי? ועל בסיס ... מה? ואיך ייתכן שאני יכולה להיות [...]

העייפות הגיעה השבוע למדרגה של טשטוש חושים. מבטי היה מצועף ורפה... ולא לטובת תמונת סלפי רומנטית לסטורי מזדמן. הגוף שלי כאב... ולא כי חטפתי מכות או הגזמתי בספורט. ריחפתי ולא באלגנטיות חמישה סנטימטרים מעל הקרקע... ולא כי תרגלתי מדיטציה טרנסנדנטלית, אלא כי קצות העצבים ברגליים חדלו מלחוש את האדמה עליה אני דורכת. התיאבון שלי נע [...]

ארבעה ימים אני יושבת בחדר העבודה, צמודה לכיסא כמעט ללא תזוזה. ממוקדת בכתיבת קורס חדש, בקריאת מאמרים ומחקרים טריים שיצאו לאור לאחרונה, בפיתוח כלים וטכניקות עבודה. עם בוקר אני מזדחלת לחדרי הממתין, אוחזת בידי כוס קפה ראשונה, ועם לילה יוצאת מפתחו של החדר, מדדה אל המיטה. 20 שעות של עבודה אינטנסיבית ביממה. ימים ארוכים של [...]

השנה אני מחליטה לא להצליח... לא להצליח להיכנס לג'ינס שכבר עשור ממתין לי בארון. לא להצליח להתמיד בספורט, כל יום עם אור ראשון. לא להצליח לצאת לחופשה לפחות ארבע פעמים בשנה. לא להצליח להיות אימא מושלמת, וגם לא בת זוג מופלאה. לא להצליח לסגור כל יום במדיטציית נשימות. לא להצליח לישון כל לילה, לפחות שבע שעות. לא [...]

באמצע ישיבת צוות, בעת שהשיחה בינינו קולחת, כוסות הקפה נגמעות לאיטן ועוגיות קטנטנות נעלמות בזו אחר זו מהצלחת המרכזית, נשמע פתאום צלצול של שעון מעורר. כהרגלי הסחתי את מבטי אל הצג שלי, השעה היתה 11:11 בדיוק והמנגינה הנעימה לא הגיעה ממנו. הרמתי עיניים וגיליתי אותה עוצמת עיניים, נושמת לאט, ושפתיה ממלמלות מילים לא ברורות. שקט... [...]

חמישי אחר-הצהרים, שנינו מזדחלים במכונית לוהטת על כביש גהה בפקקים. בריזת ערב מחליפה לחות כבדה של  יום הביל בליטוף לחי חושני שגורם לי לעפעף בעונג... ואנחנו משוחחים בנעימות על נושא מרתק שנדון כרגע ברדיו. האות ל'הפסקת-פרסומות' נשמע ואני רואה את זה מתהווה לי מול העיניים - הגוף שלו מפגין עיוותים לא-רצוניים, נשימתו מתקצרת, הווריד ברקה [...]

עשרים שנה אני גרה באותו הבית שבו לא גר אדם לפני. ארבעים שנה באותה עיר שהייתה מושבה נידחת והפכה לכרך גדול. בחודש הבא אני סוגרת בפעם האחרונה את דלתות מצודתי העוטפת והאהובה, מוסרת את מפתחות הבית לדיירים חדשים, ועוברת לחיות בעיר אחרת, בבית אחר, זמני, למספר שנים. אני לא טובה בשינויים. אנחנו לא מסתדרים, הם [...]

בא לי לדבר איתך על אהבה... אולי בגלל שעונת החתונות מתחממת, אולי בגלל שחג השבועות קרב ואני מריחה את החציר ומדמיינת זרי-פרחים ושמלות לבנות ונשיקות גנובות בין שיבולים, ואולי כי את הקליניקה שלי פוקדים בתקופה זו בעיקר מחפשי זוגיות וזוגות שיצאו מהתכרבלות החורף וממשבר החגים. אולי כי האביב נושא בחובו יותר מפריחה משגעת והמון פרפרים, [...]

כשהוא צועד הלוך ושוב, מרכין  ראש ונושף בהפגנה שככככולם ישמעו, אני יודעת שעלי להניח הכול, להתקרב בזהירות אל  גור-האדם-המתוסכל (להלן בני האמצעי) ולשדל אותו בעדינות לוותר על הסבל לכמה דקות ולהקשיב. הצלחתי... מאריה רושף לדובון מתוק חום עיניים תוך שניה. התיישבנו על מדרגות השיש בכניסה לבית והשמש שהפציעה בטיימינג מושלם סידרה תפאורה מעולה לשיחה פתוחה. "נמאס לי מכל הזקנים האלה" הוא [...]